האדמה נותרה טובה. כוח החיים טמון בה וגם התקווה.

הטראומה הקולקטיבית שפקדה אותנו בשבת שמחת תורה הזכירה לנו את המשמעות של האדמה בחיינו, לאורך השנים והזמנים, את היציבות שהיא נותנת לנו.
את הבית שהיא מהווה, האישי והקולקטיבי, על זיכרונותיו וגם הפוטנציאל שצופן לו העתיד.

האדמה היא גורם מלכד.
אנחנו רגילים לריב עליה, אבל היא גם יודעת לחבר בין אנשים.
רבים מאיתנו חולקים את הרצון לטפח אותה, לצמוח לצידה, לנוע, להתחדש.

אובדן הבית והפגיעה באדם ובקהילה היוו את המצע לכנס אנשי האדמה 2023 שהתקיים ב –28.12. הידע והניסיון שנצברו בעמותה על שלל פעילותיה שימושיים מאוד במצבנו הנוכחי.
הכנס עסק בשאלה איך מרפאים טראומה קולקטיבית ויוצרים שיקום אקו-קהילתי. מרבית התכנים התייחסו לשלושת חלקי המודל: אדם, אדמה וקהילה ואפשרו את הראיה ההוליסטית.

הכנס היה מרתק וכמו אדמה טובה, היווה מרחב לשיח, הכרות עם ידע ופרויקטים, מצע מזין ועשיר להצמיח עשייה מיטיבה וחדשה.
הוא הפגיש בין אנשים מתחומים ואזורים שונים וכך נוצר שלם שגדול מסך חלקיו, בדיוק כמו בעיר-יער, כשכל חלק בפאזל תורם את חלקו באופן הרמוני, וכולם ביחד פועלים למען המטרה המשותפת. שמחים להכיר, להתחבר, להצטרף, להיות חלק.

ריבוי זוויות המבט ועושר הגוונים אפשר לקבל תמונת מצב מלאה, מורכבת ושלמה הרבה יותר מזו שהכרתי.
הצפה של מה שמתקיים לצד כל העשייה המבורכת אפשרה מעבר מחוסר אונים וצער, לתקווה.
העמקה בתכנון העיר המשוקמת, היער העירוני מאפשרת לנצל את הטראומה ולצמוח ממנה, להשתפר.

שמענו בכנס על קהילות שהתחזקו דרך עשייה אקולוגית משותפת, על אנשים שמצאו מזור לנפשם בעזרת הטבע – היער, הגינון הטיפולי ועוד.
זכינו לראות איך מה שקרה לנו הוא חלק מתמונה רחבה וכוללת יותר, להבין איך משבר האקלים משפיע על כול תחומי חיינו ולשמוע על עשייה דומה ופתרונות שנוצרו ברחבי העולם.
סיימנו עם הפנים קדימה לתכנון בר קיימא בנגב שיאפשר לישובים שנפגעו לבנות את עצמם מחדש בצורה טובה יותר.

בכנס דנו ולמדנו איך לעבוד עם הטבע ואיך לגשר על ההתרחקות שלנו ממנו.
מה ואיך אנחנו יכולים ללמוד מהאדמה?
העמקנו בתכנון ונחשפנו לקווי המתאר, לחוקים, לתוכניות ולשאלה איך ניתן לנו לרפא את הטראומה ואת הניכור החברתי,
איך ניתן ללמוד מתהליכי שיקום פרטניים ולהתאים אותם לקהילות?
איך ניתן ללמוד מפרויקטים בעתות שלום וליישם אותם גם לאחר ותוך כדי מלחמה?
מה אנחנו יכולים לעשות אל מול חורבן בית אישי וקולקטיבי?
איזה ענפים חדשים אנחנו יכולים להצמיח?- ומה ברצוננו להנציח.

דימוי שאהבתי במיוחד היה "דיקור עירוני" – התערבות נקודתית בצמתים שיאפשרו ריפוי מערכתי, בדיוק כמו בגוף האישי.

נקודות בהן ניתן לשהות, להשתהות, להפחית את הלחץ והניכור ולהתחבר. להביט. לחלום.
נקודות מלמטה שיחוללו ריפוי גדול, תהליכים תומכי שינוי והתחדשות,
בחושך נוצרים ומתפתחים החיים, המשבר הוא גם ההזדמנות שלנו.

תודה לעמותת "ונטעת" על ארגון הכנס.
ממליצה למי שלא היה לצפות בתכנים המוקלטים. זה מרתק, מעשיר ומסקרן לגלות מה ניצור כאן ביחד. צפו בטריילר:

רוצים לצפות ברגעי השיא של הכנס? כנסו ללינק וצפו בהקלטות