^בס"ד
_{*שם הכתבה הוא ציטוט של הפילוסוף תאלס המדבר על מים כראשית כל הדברים.}
כאשר אנו מתכננים שתילה של צמחים כלשהם בגינה או בחורשה עתידית, עלינו בראשונה לדאוג למערכת השקיה מאוזנת ומפורטת לכל סוג צמח בנפרד, מאחר ועץ צורך כמויות גבוהות של מים בכל השקיה אך במרווחים גדולים, ומאידך צמחים עונתיים או ירקות יצרכו כמויות קטנות יותר והשקיות תכופות וצפופות.

הקרן הקיימת לישראל (קק"ל), נוטעת כבר מעל 100 שנים יערות חורשות ובוסתנים מגוונים בכל חלקי ארץ ישראל. חלקות שתילה אלו נדרשות להשקיות עזר, לעיתים לאורך השנה הראשונה כולה – על מנת לאפשר לצמחים הצעירים לפתח מערכת שורשים לקליטת מי-הגשמים ולאחר מכן, מאפשרים לעצים להתפתח עצמאית למשך כל חייהם.
מים היו הראשונים שנבראו, בתכנית הבריאה "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים" (בראשית א, ב'). ואכן מים והשקיה הם הבסיס ההכרחי הנדרש לחיים וצמיחה בכל אזורי העולם היבשים, במיוחד באזור הים התיכון וישראל.

בפרשת השבוע שלנו פרשת 'עקב'- מזכיר משה רבנו את הארץ המובטחת: שהיא, לא כמצרים- משם עלו בני-ישראל – שם מושקים השדות בגראוויטציה בהצפה מן היאור (הנילוס), ברגלי החקלאי המסיט את החסימה שעוצרת את זרימת המים בתעלות.
בארץ ישראל, ש-'עין השם עליה מתחילת השנה ועד אחריתה' – מתפללים למים שירדו עם הגשמים ואף ישנם מעיינות היוצאים מן ההר ובבקעה…(דברים י"א, י-ט"ו).

מהו התהליך הכימי והביולוגי שמתבצע כשהקרקע מוצפת?
חומרי ההזנה השונים מומסים במי הקרקע ובמים החודרים מגשם והשקיה דרך שכבות הקרקע.
באמצעות יצורים מיקרוסקופיים חד ורב תאיים, המנצלים את המינרלים והחומר האורגני, אשר תלויים לחלוטין בסביבה לחה עד מימית.

בשלב הראשון:
בזמן השקייה או גשם, מתמלאים חללי הקרקע השונים במים במקום האויר שהיה בהם כאשר מי הגשם או ההשקייה הקודמים התאדו או ניצרכו ע"י שורשי הצמחים.
חללים אלו מתחלקים לשלושה סוגים עיקריים:
* הגדולים שבהם הם אלו שמתמלאים ראשונים במים ואף הראשונים שמתרוקנים כאשר הגשם/ ההשקיה מסתיימים.
מי-חללים אלה נקלטים לעיתים רחוקות ע"י הצמחים מאחר ומקומם בין חלקיקי הקרקע הגדולים אשר כוח אחיזת המים שלהם נמוך (לדוגמא גרגרי חול העשויים ברובם מקווארץ) ולכן מים אלה זורמים מטה למי התהום מבלי שנקלטו ע"י שורשי הצמחים.
* רובם של המים הנקלטים ע"י הצמחים ממלאים את החללים הבינוניים.
* הסוג השלישי הם החללים הקטנים הנמצאים בתוך גושי הקרקע ולעיתים רחוקות מנוצלים ע"י הצמחים.

כלל החללים בקרקע הם חללים בין רגבי הקרקע (הגדולים) ובתוך רגבי הקרקע (הבינוניים והקטנים).
הבינוניים תלויים בסוג הקרקע ובאחוז החומר האורגני שבה- ככל שהקרקע היא בינונית ועד קלה (חולית, שבה חלקיקי הקרקע גדולים יותר) יהיו יותר חללים בינוניים וככל שתהיה כבדה יותר – יעלה אחוז החללים הקטנים שבהם מאחר וחלקיקי הקרקע קטנים יותר, וביניהם חללים רבים וקטנים יותר.

לחלקיקי קרקע כבדה יש שטח פנים גדול יותר ולכן הם "מחזיקים" את מולקולות המים חזק עד כדי ששורשי הצמחים אינם יכולים לספוג אותם מהם.

בשלב הבא:
כאשר שורשי הצמחים קולטים את מי תמיסת הקרקע באיזור בית השורשים, מתרחש הפלא:
לכל אוכלוסייה של מיקרואורגניזמים יש התמחות בקליטה והמרה של מינרל מסוים לתרכובות קליטות יותר לשורשי הצמחים.
חיידקים מומחים בשם "ריזוביום" הקיימים בקרקע, מקיימים אנדוסימביוזה עם שורשי קטניות (כלומר יוצרים צורת סימביוזה ובה יצור אחד מתקיים בתוך האחר ויחד יוצרים יחסי תלות הדדית). חיידקי הריזוביום נמצאים בתוך הקרקע כל הזמן ובכל מקום אבל רק כאשר שורשי קטניות חודרים אל תוך הקרקע, חיידקי הריזוביום מזהים אותם, על ידי תרכובות מיוחדות ששורשי הקטניות מפרישים.
החיידקים נצמדים לשערות השורשים, חודרים אל תוך השערות ומתרבים ומתפתחים בתוך שורש הקטנית ואז מתחיל תהליך קיבוע החנקן מתוך החנקן האטמוספרי הגזי שנמצא בקרקע אל תוך שורשי הקטניות.
הריזוביום חיים בתוך פקעיות על שורשי הקטניות, קושרים חנקן גזי מולקולרי ויוצרים אמוניה ותרכובות חנקן זמינות הנקלטות ביתר קלות ע"י שורשי הצמחים.
כל התהליך המורכב מתבצע בתוך תאי המיקרואורגניזמים עצמם כאשר את תוצרי הפירוק וההרכבה הם מפרישים לתמיסת הקרקע, שם שורשי הצמחים קולטים אותם וחומרי ההזנה משמשים לבניית רקמות הצמח, ולהנעת תהליכי הגדילה.
רוב היצורים אינם יכולים לנצל חנקן בצורתו הגזית באוויר. כיוון שהחנקן האטמוספירי מהווה כשמונים אחוזים מן האוויר, ואחוז גבוה מאוד מהחנקן באוקיינוס, הוא אינו זמין לצמחים כגז, אלא לאחר קיבועו בלבד.
החנקן המקובע הוא חומר בנייה והזנה בסיסי לכל צורות החיים ועל כן תהליך הקיבוע משמעותי לחיים בים וביבשה.

לסיכום: השקייה רציפה ושמירה על קרקע לחה הכרחית לצמיחה והתפתחות תקינות, והחשיבות בחנקן החיוני לחיים, צמחים מסוימים, בעיקר קטניות, פיתחו פתרון יצירתי: הם מארחים חיידקים קושרי חנקן בפקעיות שורשיהם. החיידקים ממירים חנקן אטמוספרי לצורה זמינה לצמח, ובתמורה מקבלים מחסה ומזון. כשהצמח מת, החנקן הקשור משתחרר לקרקע ומזין צמחים אחרים, וכך מועיל למערכת האקולוגית כולה.
קשירת חנקן היא אקטיבית (באמצעות חיידקים) וקליטת נוזלים היא פאסיבית ותלויה בצפיפות האדמה (ונקראת פעפוע).

לאחר שקיבלנו את ההסבר המפורט, כמה רבים התהליכים המתבצעים בקרקע לחה, לעידוד התפתחות הצמח- בעונות היבשות בארץ ישראל, נדע כמה נידרש כאן תיכנון מפורט ומדויק ככל הניתן בכדי לאפשר התפתחות תקינה לכל צמח וצמח שאנו שותלים ונוטעים בארצנו.

יהי רצון שישטוף היורה את אבק השנה החולפת – "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה".
שנה טובה ומבורכת.

_{הצטרפו בקישור זה לתנועה אזרחית הולכת וגדלה הפועלת להכניס את הטבע לעיר ולחיזוק המרקם החברתי – כולנו לוקחים חלק ביצירת שינוי אקולוגי.}