במגזין הקודם העלנו לאתר את הכתבה הראשונה בסידרה המספרת את סיפורם של עצים בוגרים והיסטוריים בארץ ומעודדת אתכם הקוראים לבקר את העצים האלו עם חברים והמשפחה.
קבלנו תגובות רבות מהקוראים ששמחו לשמוע על העצים והביעו רצון לבקרם ולהכירם ואף בקשו לשמוע על עוד עצים ברחבי הארץ.
אני קורא לכם לטייל בעקבות העצים ולהתרשם מהם ומסיפוריהם. ביקור בסביבתו של עץ בוגר יכול להיות חוויה מרגשת במיוחד. אם רק נדע להקשיב ולהעריך, העץ בוודאי יוכל "לספר" לנו על כל מה שהתרחש בסביבתו. אפשר לנוח ולהירגע בצלו, ליהנות מהנוף, מהשקט, ממופעי העץ, וכמובן, לטייל באתרים הסמוכים אליו.
משפחות, קהילות, בתי ספר וגנים מוזמנים לאמץ עץ ולעודד את הרשות המקומית, שבתחומה הם מתגוררים, לשמור על קרבת העץ, להקפיד לא לבנות בקרבתו, לשלט את העץ ולספר את סיפורו. לעתים העץ זקוק לשיקום, גיזום ותמיכה כדי למנוע שבר או פגיעה אחרת בעתיד.
העצים מספקים לנו שירותים רבים בנאמנות שאין דומה לה. זו הזדמנות להעריך את תרומתם ולהחזיר להם אהבה, טיפול והגנה.
דבריו של המחנך הדגול יאנוש קורצ'אק : “הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים.” מתאימים מאוד לכל העוסקים בקיימות, בנטיעת עצים ושימורם.
אם יש לכם מידע על עץ מעניין, מיוחד מרשים במופעו עם סיפור מעניין אשמח לקבל זה לדואל שלי
הפעם נציע לכם לבקר את עץ המיש המפורסם במערת המיש בזכרון יעקב ובשקמה העתיקה באום חאלד בנתניה.
מערת המיש בזכרון יעקב
מיש דרומי Celtis australis
גובהו של העץ כ-18 מטר, קוטר צמרתו כ- 12 מטר צמרתו מעוגלת וגילו כ-200 שנה.
עץ נשיר, בעל צמרת עגולה ונאה, גדל בר בארץ אך נדיר. פרט לערבה יכול לגדול בכל הארץ. גידולו איטי אך מדובר בעץ חסון ומרשים. שלכת צהובה, פרי שחור סגול מושך ציפורים.
איך מגיעים: נוסעים לשכונת עדן הנמצאת בצפון זיכרון יעקב. מגיעים לבית ספר החורש.
מצד מזרח וצפון מחוץ לבית הספר יש דרך עפר משולטת לכיוון העץ.. בית הספר נמצא בשכונת וילות בחורש ברחוב פינלס פינת רחוב התאנה. אפשר גם לכתוב בוייז או בגוגל מערת המייש זכרון יעקב.
נגיע לעץ המיש דרך שביל שנוצר על ידי קהילת ביה"ס החורש- הורים מורים ותלמידים שאמצו את המקום. השביל מצוי בתוך חורש ים תיכוני בצדה הצפוני של זכרון יעקב.
לאחר הליכה של 5-10 דקות מגיעים למערה קרסטית מפולשת שאורכה כ- 40 מ', ממנה עולה וצומח עץ מיש דרומי מרשים. העץ נדיר בארץ. מופע צמרתו העולה מתוך המערה מרשים במופע הירוק, מופע השלכת בחורף ושלד ענפי העץ בחורף.
אגדה מזרחית מספרת שהעץ צמח ממקל שוטו של הסולטן התורכי אבו חליף שנקבר במערה כשהתמוטטה.
האתר מטופל ע"י ילדי ביה"ס שמיקמו ליד המערה פינת ישיבה בה שני ספסלי עץ. ישיבה מתחת לצמרתו של העץ מאפשרת שעת רוגע, תצפית מדהימה לנוף העמק וכביש יקנעם פראדיס. פינת הישיבה הונצחה לזכרה של תושבת המקום.
שלמה אילן ז"ל מוותיקי הגננים בארץ וממובילי הגישה האקולוגית לגינון כותב בספרו הגן הפורה על עץ המיש – "המיש בן הארץ שנשכח". במאמר זה הוא משבח את העץ ותכונותיו וממליץ לנטעו בגנים ובערים. ואכן בתיאורים של נוסעים בארץ לפני מאות שנים מתוארים עצי מיש מרשימים. "עצים יפים ניתן למצוא בירושלים, בגיא בנהינום, ליד שער יפו, שער שכם ובריכת הסולטן ואף בהר הבית מוכר עץ מיש דרומי שגילו מוערך בכ-500 שנה ואף יותר".
"עצים תמירים עתיקים, אשר הגיעו למלוא התפתחותם, מצטיינים ביופיים כשהם עומדים
בשלכת בימי החורף. אך גם בחודשי הקייץ הם מוסיפים גוון מיוחד לנוף, בגלל קליפתם האפורה הבהירה וצורתם העניפה" [שלמה אילן]
מצורף צילום השדרה ברחוב ז'בוטינסקי בירושלים אשר ננטעו ע"י הבריטים בשכונת
טלביה [קוממיות] בשנת 1935 לערך.
פיקוס השקמה – Ficus sycomorus בנתניה
האתר: רח' מינץ, מול בית מספר 8, בתוך גן עירוני מטופח, ליד מד"א בנתניה.
גיל העץ: בערך 600-1200 שנה.
גובה העץ: 8 מ'; קוטר הצמרת: 25 מ'; קוטר הגזע: כ-5 מ'.
צמרתו הגדולה, גזעו המפותל והמרשים, ועברו מעידים עליו כי הוא העץ הראשון, שממנו התחילה בעצם "התנחלות נתניה".
פיקוס השקמה המרשים בנתניה מהווה דוגמה אופיינית ל"עבודת הבילוש", הנדרשת מכל המתעניין בעצים הבוגרים בישראל ובסיפורים שהם צופנים בחובם.
דיווח ראשון על העץ קבלתי מזאב שחף לפני כעשרים שנה, אך פרט למיקומו של העץ ולגילו המשוער במאות שנים, לא צוין אף פרט נוסף בכרטיסו, שתויק בסקר העצים הבוגרים שערכתי. המידע הראשוני המעניין גירה את סקרנותי, והחלטתי, כצעד ראשון, לנסוע ולראות את העץ.
מראה השקמה מהכביש (מרחוב מינץ) צנוע למדי – אמנם מתגלה צמרת גדולה של שקמה, שאינה ממש מושכת את העין, אך לעושה מאמץ קל ונכנס לגן, מתגלה עץ מרשים ביותר, בעל גזע מדהים, מפותל ומחורר בצורה ובגודל מיוחדים.
מבדיקה ראשונית שערכתי, נראה שהעץ במצב טוב, אין ריקבונות פעילים בגזע וצורתו הכללית – על צמרתו וגזעו – טובה.
העץ נמצא בשולי גן עירוני ומתאים מאוד למשחק ולטיפוס. תושבי השכונה, שאליהם פניתי בניסיון לקבל מידע נוסף על העץ, לא הצליחו לספק לי אותו, והדבר רק הגביר את סקרנותי ואת כוונתי ל"חקור" את סיפורו של העץ.
המידע הראשוני, שנמצא בידי בתחילת דרכי זו, העיד על כך שזה העץ הראשון, שממנו התחילה "התנחלות" נתניה (ניתן לראות איור של העץ בספרו של וילסון משנת 1882).
דיווח נוסף אודות עץ זה, הגיע אליי מחנן בונה, מפקח גינון בעיריית ת"א. לדבריו, יהודית ומשה מונטיפיורי חנו בצלו של העץ, וכך עשו גם חיילי נפוליאון בדרכם לעכו.
הסיפורים המוצגים לפניכם לקוחים מתוך כמה מקורות ספרותיים, ועל פיהם ניסיתי לבנות את סיפורה של השקמה:
מתוך הספר "נתניה סיפורה של עיר": "…מן התקופה הביזנטית אין זכר ליישוב כלשהו באזור זה, ורק מן התקופה הערבית נותר במקום יישוב של ממש, 'אום ח'אלד' שמו, כנראה, על שם אמו של אחד ממפקדי הערבים, שכבשו את הארץ בתחילת המאה השביעית".
כך כתב לי זאב שחף במכתבו: "השקמה ב'אום-ח'אלד' עתיקה, לכל הדעות, אולם כיוון שהעץ מבוקע, לא ניתן לאמוד את גילו, כך שההערכות נעות בין 600 ל-1200 שנה. השקמה "שלנו" היא אחת משתיים, שהיו בזמנו בשטח נתניה. השנייה צמחה בסמוך לבאר של פרדס אבו-שדיד, ברחוב הנקרא כך גם כיום. על הגבעה, צפונית מערבית לשקמה, היה בזמנו ביתו של ראשיד, בנו של השיח' של 'אום-ח'אלד', מבנה זה שימש כמשרד צבאי עד שנות ה-60.
בצדה המזרחי של השקמה נבנתה בשנות ה-40 שכונה בשם 'רמת זאב', במקום בו מצוי היום בית ספר 'בר-אילן', היה בית העלמין של הכפר; בצד דרום, על רכס הכורכר, התקיים שוק פירות וירקות, ע"י תושבי הכפרים הערביים בסביבה. בשולי אותה גבעה הייתה מערת קבורה רומית, שעל תלה בנוי כיום קניון השרון.
עד היום אין מענה לשאלה בדבר מקור המים של הכפר. ככל הידוע לכותב שורות אלו, הבאר הקרובה ביותר הייתה במקום בו ממוקמת תחנת מכבי-האש, ליד הרכבת".
אזכור מעניין נוסף על המקום מופיע בחוברת "להכיר את נתניה": "בישימון הזה, המשקיף אל הרי אפרים במזרח ואל הים, שכן על צלע הר תלול כפר זעיר ושמו 'אום-ח'אלד', שליחי תנועת 'בני בנימין' שיצאו לתור להם שטח בשרון, כדי לבנות עליו מושבת הדרים קטנה, נקלעו לכפר הזה וממרומי הגבעה נתגלה לעיניהם שטח שומם, שבו החליטו לתקוע יתד ולהקים יישוב חדש".
ברור שעץ השקמה, אם היה קיים באותה תקופה, היה בולט ומרשים באזור ובנוף, אך מעניין שלא הוזכר בכל המקורות. אפשר שלא הייתה מודעות לנושא ולנוף (אם כי זה מעורר ספקות), וייתכן שעובדה זו פשוט הושמטה בכתובים. עם זאת, מהמקור הנ"ל ניתן ללמוד שאכן במקום שהוזכר הייתה ראשיתה של נתניה.
סימוכין נוספים לקיומם של הכפר והעץ מופיעים בהמשך הספר "נתניה סיפורה של עיר": "כשפלש צבא נפוליאון לארץ בשנת 1799, הגיעו גיסותיו ממצרים, ובדרכו לעכו עברו באזור נתניה. אחד מן הגיסות עבר דרך הכפר 'אום-ח'אלד'". אין אזכור לכך שהצבא חנה בקרבת העץ, כפי שדיווח לי חנן בונה מת"א, וייתכן שהסיבה לכך נעוצה באיור המרשים של העץ, המופיע באותו עמוד בספר, איור של וילסון משנת 1882 בערך, ולצדו הכתובית: "שרידי הח'אן בכפר 'אום-ח'אלד' הערבי ועץ השקמה עתיקת היומין". ייתכן שכל התיאורים המופיעים בספר, שנקשרו לכפר 'אום-ח'אלד', נקשרו תמיד גם בעץ וסביבתו, דבר המסביר את אופן היווצרות הפולקלור וסיפורי האגדות.
סיפור נוסף מאותו ספר: "במאה ה-19 שוב נדחק האזור אל שולי האירועים, ורק עולי רגל מעטים, שהבולטים שבהם היו הנדבן, סר משה מונטיפיורי, ואשתו יהודית, שהו באכסנייה שבכפר הערבי. אלה ישבו לנוח בצל ענפי השקמה הסמוכה לכפר. השקמה, אשר צומחת לתפארת עד עצם היום הזה, בסמוך לבית הדואר המרכזי".
ניסיתי להתחקות אחר מקור המידע ופניתי לחיפוש יסודי יותר ברשמי המסע ובאגרות א"י משנות השלושים של המאה ה-19, שנכתבו ע"י יהודית מונטיפיורי, ופורסמו ע"י הוצאת יד בן-צבי, תשל"ד.
במכתביה מופיעים תיאורים נפלאים של מסעות בני הזוג בארץ, כולל מספר אזכורים של עצים, בוסתנים ונוף. על מסעותיהם ביום א' 23 ביוני (ע"מ 198-199), במעבר מדרום לצפון, לכיוון קיסריה, נכתב: "ובשעה השישית הגענו אל הכיכר הטוב והנחמד, אשר נשתרע עד הר הכרמל, השדות, אשר בסוף הכיכר הזה, והכפר 'עמחאלט' וצאן ובקר אשר רעו שם ובארות מלאות מים מתוקים, אשר הופיעו לעינינו בעת שאור הירח, אשר יקר הלך יצא מבין העננים והוציא את קווי אורו בסביבתנו. כל אלה נראו בעיננו כמחזה יקר, אשר המשורר והצייר יתבוננו עליהם בעין פקוחה, ושם פרשנו את אוהלנו ללון בלילה".
אזכורים נוספים לשקמה מופיעים בספרם של נילי ליפשיץ וגדעון ביגר: "כי האדם עץ השדה", בהוצאת אריאל. בעמוד 152 מופיע צילום משנת 1896 של עץ שקמה עבות בשרון, ולדעתי, מדובר באותו עץ, משום הדמיון הרב לציור של וילסון. לצד הצילום כתוב: "שקמה עבותה ומפורסמת הנמצאת במרכז נתניה ('אום-ח'אלד')".
זאב שחף מציין עוד: "ממקורות ערביים סופר לי, כי הגברת אום-ח'אלד, שעל שמה נקרא בזמנו הכפר הסמוך לשקמה, הייתה אמו של אחד מגיבוריו של מוחמד, וכי היא ישבה תחת השקמה כשופטת, דבר המחזק את הדעה בדבר עתיקותה של השקמה".
ולסיכום, קטע ממכתבו של יעקב אלקלעי: "האנשים שעמם דיברתי, אינם יודעים פרטים על עץ זה, פרט לכך שילדים אוהבים לשחק בחללים שבענפיו ולשבת בצלו. ותיקים ידעו לספר על האזור שבו צמח הכפר הערבי בשם 'אום-ח'אלד'. על דשא הגן, בצדו של העץ, מונחות אבנים גדולות ומסותתות, שבוודאי שימשו את התושבים הקדומים שגרו כאן…"
אין ספק, שסיפורה של השקמה העתיקה מ'אום-ח'אלד' מאפיין את מחקר העצים הבוגרים – סיפוריהם, ההיסטוריה שלהם, הפולקלור והאגדות הנרקמים סביבם, כיצד הללו משוכתבים וכיצד הם נשזרים בהיסטוריה של ראשית ההתיישבות היהודית בארץ – הכרת כל אלה תסייע בשיפור היחס לעצים ובשימורם על ידנו וע"י הדורות הבאים.
בשנת 2006 החליטה עיריית נתניה לשקם את הגן ולחשוף את העץ ולהבליטו. הגן נקרא "גן השקמה" הפרויקט בוצע במקצועיות גבוהה תוך שימור מלא של העץ. בשיתוף משרד החקלאות- כדי לאפשר פיתוח בקרבת העץ תוך כדי שימורו. ביקור בגן ובעץ הווו חוויה והנאה, התרשמות מגזעו המפותל, טיפוס על ענפיו והנאה מצילו.
