עושה לרשויות בית ספר

דבי לרר: "גנן טוב משאיר אחריו גינה שלא רואים שהוא היה בה. יש גננים שמכסחים צמחים רק כדי להראות עבודה. לא על כל כאב ראש לוקחים כדור – ולא על כל דבר שמפריע בגינה נותנים ישר בראש״

ספרי לנו קצת על עצמך ואיך הגעת לתחום העיסוק הנוכחי שלך
במקור אני מקיבוץ כפר סולד ועוסקת בתחומי הגינון מגיל 15 כשהתחלתי לעבוד בענף הנוי בקיבוץ.
אחרי הצבא למדתי תכנון נוף ועבדתי בכל תחומי הגינון הציבורי: עבדתי כמתכננת במשרד אדריכלי נוף גדול, כמנהלת מחלקת גנים ונוף בעיריית חדרה, כמנהלת פרויקטים בחברות קבלניות גדולות וכיועצת לעיריות ורשויות בגינון הציבורי.
בשנת 2006 סיימתי עבודה גדולה ולקחתי פסק זמן לחשוב מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה. בזמן הזה נשאבתי לעולם האקולוגיה שבארץ עוד לא דיברו על זה בכלל . עשיתי קורס פרמקלצ'ר, צפיתי בכל סרט אפשרי בערוץ 8 וקראתי הרבה ספרים כמו הגן הפורה של שלמה אילן ואת הספרים של טליה שניידר.
נשאבתי לתחום האקולוגיה והצמחים וכך הבנתי שמקצוע הגינון הוא לא באמת אקולוגי, בריא וירוק כמו שחשבתי.  לא כל מה שירוק, יפה ופורח הוא באמת אקולוגי…

התחלתי ללמוד איך ליצור סביבה ירוקה, בריאה ותומכת חיים. סביבה שתומכת במגוון הביולוגי, בקרקע, במים ובאדם התעמקתי בתחום ואספתי גוף ידע שאומר איך מתכננים ומתחזקים גינון אקולוגי שתומך בסביבה.

מאז אני מלווה עיריות ורשויות במעבר מגינון קונבנציונלי לגינון בר קיימא.
אני כמעט ולא משתמשת בריסוסים, רק אם לא מצאתי פתרון אחר וגם אז רק באופן מאוד נקודתי ומוגבל.
גינון בר קיימא מטפח את היחסים בין הגינה לסביבתה. הגינה היא מערכת חיים בריאה שתומכת חיים ואת כל הסובב אותה, מזינה את האנשים, בעלי החיים, החרקים, המאביקים, האדמה והאוויר.
אני קוראת לזה גינה תומכת חיים או מרחב ציבורי תומך חיים.

למה מרססים במרחב הציבורי?
מרססים כי זה נחשב לפתרון מהיר וקל לעשבייה למרות שבפועל זה לא כך.  צמחים רבים פיתחו עמידות לריסוסים הנפוצים כמו "ראונדאפ" ו"טייפון" בדיוק כמו שחיידקים פיתחו עמידות לאנטיביוטיקה.
שימוש יתר בכימיקלים והרעלה של המערכת גורמים לכך שהמערכת מפתחת עמידות והחומרים מאבדים מהיעילות שלהם.
כמו כן, גלייפוסט, החומר הפעיל בריסוסים נגד עשבייה חשוד כחומר מסרטן. הוא פוגע בפוריות האדמה והורג את כל מה שחי בה: המיקרואורגניזמים, הפטריות, החיידקים הטובים, תולעים ושלשולים.
בגינון בר קיימא אנחנו מטפחים בהתמדה אדמה פורייה ומלאת חיים וכך הגן שלנו בריא יותר.
בדומה לרפואה אלטרנטיבית שרואה באדם משהו הוליסטי, שלם ולא תנסה לטפל בסימפטום בלבד כך גם בגינון, לא נפתור בעיה על ידי ריסוס בלבד אלא, נתייחס לכל הסביבה ולשאר הצמחים בגינה.

האם לצמחים המקומיים יש יתרון?
התשובה היא כן. באופן מאוד ברור. אקולוגיה היא מערכת יחסים. גם גינון הוא מערכת יחסים של הצמחים עם האדמה, המים, הסביבה. כשיש צמח שגדל פה במשך מאות שנים והוא פיתח עמידות והתאמה לאקלים המקומי, לקרקע המקומית, למערך הגשמים המקומיים ולכל מה שמסביב אז ברור שהוא עמיד יותר מצמח שייבאנו מאירופה, אוסטרליה או מארצות הברית.
רואים את זה מאוד ברגע של משבר או קושי בגינה כמו טמפרטורות קיצוניות או כששכחנו להשקות, ואז נגלה שהצמחים המיובאים עדינים יותר והצמחים המקומיים יפגעו פחות.
הצמחים הארצישראליים גם יותר חסכניים במים ולכן נעדיף להשתמש בהם. המודעות לכך בגינון הציבורי גדלה ונמצא יותר ויותר שימוש בפרחי בר, באלונים, אלות, אדר סורי ועצים מקומיים נוספים.

איך ניתן להעלות את מודעות הציבור לערך העצים?
אנחנו עדים למקרים בהם התושבים יוזמים עקירות עצים או גיזום קיצוני.
יש תופעות כאלה וזה מאוד עצוב לראות. אני ועוד אנשי מקצוע רבים, מנסים להעלות מודעות לנושא החשוב הזה. הלוואי וערך העצים היה נוכח יותר בתרבות שלנו, בערוצי התקשורת וברשתות החברתיות.
צמחייה מסביבנו נחוצה לנו כמו אוויר לנשימה. היא מורידה טמפרטורה, מנקה את האוויר, מונעת שיטפונות ונגר, עוצרת רוחות ואבק.
יש לה גם השפעות רגשיות מייטיבות של הורדת מתחים ועומסים. מחקרים רבים מוכיחים את תרומת הצמחייה לרווחה שלנו. יש גינון טיפולי ומקלחת יער ביפן שמאפשרות לבני האדם לחזור לאיזון.
חינוך יער למשל חושף את הילדים לצמחייה ולטבע ובכך מפחית בעיות של השמנה, קשב וריכוז ומפחית מתח ולחץ.  ניתן לתכנן אזורי יער עירוניים שיאפשרו משחק, למידה והירגעות.
צמחים גם משביחים את איכות האוויר בבית ומפחיתים  את השפעת המזהמים שלא תמיד אנחנו מודעים לקיומם כמו חומרים שנפלטים מצבעים, דבקים, ריפוד, רהיטים וכד'.

מה האלטרנטיבה לריסוסים בגינון הציבורי?
הזכרתי תכנון עירוני ובחירה בצמחים מקומיים חסכניים במים. בנוסף אני ממליצה על:
– שימוש בחיפוי של רסק עץ/ גזם.
– שתילת צמחי כיסוי
– חירמוש נכון של העשבייה במועדים הנכונים
– שימוש בכלים גדולים לכיסוח קל של שטחים גדולים. לדוג' מכסחות שנרתמות לטרקטור
– שימוש בזרעים של פרחי בר. הם פורחים בחורף ובאביב,  ובתחילת הקיץ אפשר לכסח אותם וזה ימנע צמיחה של עשביית קיץ.

רוב העשבייה יוצאת מפברואר עד תחילת אפריל, זה הזמן שבו יש לנו הרבה עשבים בגן. אם נכסח את העשבייה עד סוף מאי ובעזרת ניהול וטיפול נכון, יהיה לנו גן נקי כמעט מעשבים, עד דצמבר.
כלומר, בגינון בר-קיימא במרבית השנה אין לנו כמעט התמודדות עם עשבייה. לעומת זאת, אם נרסס כל השנה ולא נשאיר חיפוי על האדמה  יצאו לנו יותר עשבי קיץ.

איזה גוף אחראי על הריסוס במרחב הציבורי?
 כל רשות מקומית אחראית על האזור שלה. אדם טבע ודין עשו קמפיין גדול לפני יותר משנה להעלות את מודעות  הציבור לריסוסים במרחב הציבורי.
אין חוק שניתן לאכוף. משרד החקלאות, משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה מאשרים את חומרי הריסוס המותרים לשימוש בגן הנוי. הרשויות חייבות להשתמש בחומרי ריסוס המותרים לגינון ועל פי ההנחיות הכתובות.

בפועל, ההנחיות לא מתקיימות. לדוג' אמורים לסגור את השטח אחרי הריסוס ל-12 שעות או לפי מה שכתוב על המיכל,  כדי שאף אחד לא יסתובב באזור. בפועל זה לא מתבצע.

יש רשויות שבחרו להפסיק לרסס ולעבור לגינון בר קיימא?
כן. יש מפה שאדם טבע ודין עשו שמתארת יפה איזה רשויות בחרו לעשות שינוי והיכן עדיין מרססים.
רשויות רבות בחרו בגינון בר קיימא. כפר סבא הייתה הסנונית הראשונה. גם כרמיאל עשתה שינוי גדול.  בעיר החדשה חריש ממש מיום היווסדה אימצו את העקרונות של גינון בר קיימא גם בתכנון המרחב העירוני וגם בשימוש בצמחים ארצישראליים וללא ריסוסים כלל.
קריית אונו, הרצליה, יהוד ורמת השרון עשו שינוי. רעננה ותל אביב הפחיתו ריסוסים.  
מועצות אזוריות כמו גזר, יזרעאל, עמק חפר וחוף כרמל התחילו את השינוי כמו גם יישובים וקיבוצים רבים. זה תהליך שלוקח זמן ואני מקווה שהמעבר לגינון בר קיימא יתפשט יותר ויותר

מה חלום הגינון הציבורי שלך?
אני חולמת לשנות את תרבות הגינון בארץ מתרבות של גינון מהיר וקצר טווח לגינון בר קיימא שמסתכל שנים קדימה בהסתכלות ארוכת טווח.

כשאנחנו שותלים עצים שהם הדבר הכי חשוב בגן, הם מגיעים לשיא יופיים לאחר עשור או יותר.
הייתי רוצה לראות את המדרכות שלנו מוצלות בעצים יפים וגדולים ואותנו הולכים ברגל או נוסעים בכיף באופניים. הייתי רוצה לראות הרבה פארקים עירוניים שיש בהם מגוון של צמחיה מקומית שופעת.
גנים עם הרבה יותר עצי פרי עמידים כמו חרובים, תותים, שסק, תאנים, גויאבות, אגוזים, פיטנגו, פיג'ויה ועוד.  
אני חולמת עבורנו על נגישות לעצי פרי וצמחי תבלין ועל צמחייה שופעת שתומכת בציפורים, פרפרים, דבורים, מאביקים וחיות קטנות אחרות.  

גם היום, צמחים רבים בגן הנוי יכולים להוות מערך תמיכה לציפורים ומאביקים אם רק יפסיקו לגזום אותם בצורה מוזרה ולהפוך אותם למרובעים ועיגולים ואז הפריחה שלהם תוכל לתמוך בשלל של חרקים.

הייתי רוצה לראות שכל הפסולת האורגנית מהמטבחים שלנו תשמש להכנת קומפוסט שלאחר מכן יוטמן באדמה ויצור שפע של אדמה פוריה לגינה.
הייתי רוצה שנתחיל לחשוב על גינון כעל מערכת הוליסטית ושהתפישה שלנו תשתנה. שנבדוק איך ליצור לעצמנו מערך תומך חיים ולא מושפע רק משיקולי יופי וצבע. שנלמד איך ליצור מערך אקולוגי בשטחים הירוקים מסביב.
זהו.. כזה מין חלום קטן וצנוע..

ואנחנו שואלים- מה יקרה אם העיר תהפוך ליער?