מה הם סימני הדרך שלך?

סימני הדרך לשנה החדשה

ידידי ונטעת, חברים ושותפים לדרך, 

ביפנית קיימת מילה קסומה – Komorebi (木漏れ日) – הרגע שבו קרני השמש נשברות דרך העלים. לא אור ישיר וחזק, אלא אור רך, מפוזר, מלא הרמוניה של אור וצל. זהו רגע עדין של שלווה, תזכורת ליופי שנמצא דווקא במעברים, דווקא בחלקים הבלתי מושלמים.

המילה מורכבת משלושה סימנים:

• עץ (木)
• לעבור דרך (漏れ)
• שמש (日)

עבורי, אלו הם גם סימני הדרך של עמותת ונטעת.
כך גם החיים שלנו: לא אור חד ומושלם, אלא אינסוף רגעי שבירה קטנים, דרכם אנחנו לומדים לראות את היופי דווקא במעברים, דווקא באי־המושלם.

בין התחלה להמשכיות

כולנו יודעים שכל ההתחלות קשות. אבל גם כל ההמשכים קשים – אולי אפילו יותר. מה קשה יותר? ללמוד משהו חדש לגמרי, או להמשיך, להעמיק, להתמיד שוב ושוב במה שכבר נבט?

דור המייסדים תמיד זוכה לזוהר הראשוניות. האתגר האמיתי הוא דור ההמשך – אם לא מצליחים להחזיק את האש, גם זוהר ההתחלה דועך.

שבר ואור

בשנתיים האחרונות עברנו כולנו שבר עצום – אישי, חברתי ולאומי. ובתוך השבר הזה, דווקא שם, מתפזרות קרני אור. Komorebi מזכיר לנו: לא אור מושלם, אלא אור שנשבר.
וכל מה שאנחנו עושים הוא ללקט את אותם אורות קטנים – כדי ליצור שנה שמתמלאת לאט־לאט ברגעי חסד.

העשייה בשטח – אדמות ברכה

השהשנה החדשה לא נולדת רק בלוח השנה. היא נולדת מהאדמה, מהאנשים, מהמקומות בהם נפתח שוב מרחב לשנות.

גם אנחנו יצאנו לשדות – ממשיים. בפרויקט הלאומי־חברתי־סביבתי “אדמות ברכה” חזרנו להבריא את האדמה בלב קהילות בהן החיים התפרקו. יחד עם צוות העמותה, אלפי מתנדבים, צעירי תגלית ועובדי חברות, הקמנו:

• 300 גינות פרטיות למפוני בארי וחצרים
• עשרות מרחבי ריפוי קהילתיים בקיבוצי העוטף
• יער הנצחה בשובה ושיקום בקיבוץ סופה
• גינות טיפוליות בבתי ספר, מוסדות שיקום, פנימיות נוער ומרכזי רווחה בשדרות, אופקים ויישובי הנגב המערבי
• גינות קהילתיות בצוחר, מבקיעים ואשכול
• תינוקיות של אלפי עצים לנטיעות עתידיות בפרויקטים של שיקום, הנצחה וצמיחה

ועכשיו – הצפון קורא לנו: קריית שמונה ויישובי הגליל העליון.

שיעור מהאדמה

האדמה שותקת כשהיא רוויה מים. היא שותקת גם כשהיא נסדקת מהתייבשות. רק מי שנשאר קרוב, יום אחרי יום, משקה, נוטע ומטפח – מגלה את השלם שבתוך השבר.

האדמה לימדה אותי השנה שיעור של חמלה, של סבלנות, של תנועה איטית – פנימה והחוצה.
תיקון לא מגיע ברגע. חזרה הביתה אינה מתרחשת ביום אחד. היא צומחת מתוך קרבה, התמסרות, חלימה משותפת.

ברכת השנה החדשה

השנה אני מאחלת לנו –
שנלמד לחיות קרוב לאדמה.
קרוב זה לזה.
קרוב ללב שלנו.

ומתוך הקרבה הזו יצמחו חיים מלאים, באמונה ובביטחון. כי בכל זרע טמון פוטנציאל לתיקון, לצמיחה, לריפוי.

ונתהפך הכל לטובה.

דוריאל רימר
מנכ"לית עמותת ונטעת