כולנו מאמינים בחזון "עיר יער" ומכירים בערך של חיים לצד צמחים. אנו גם מכירים אנשים בסביבתנו הנרתעים מעצים בגלל הלכלוך, שמעדיפים ירוק מתורבת ומסודר, גזום בצורות ומוכנים להתפשר גם על דומה מפלסטיק.

כאזרחי עיר-יער, חלק ממה שאנחנו עושים הוא לשקם את החיבור שלנו לטבע שבסביבתנו על ידי שינוי תפיסות עולם והרגלים וגם על ידי חשיפה למידע חדש. אנחנו יוצרים תרבות חיים חדשה שבה הטבע קרוב ושותף, וחלק מסביבת המגורים העירונית שלנו.

כדי לשמוע עוד על ניתוקים וחיבורים מחדש, וגם על כוח הריפוי שטמון בטיפוח טבע עירוני, גם בחצר הביתית או במרפסת, על הערך שבחיים לצד הצמחים פגשתי את הלן נאמן גולן.

הלן היא אומנית, יוצרת, אמא לארבעה ילדימות, חיה ונושמת חי וצומח.
היא יועצת ומדריכת גידול צמחי בית.
מכירה מקרוב את הריפוי שהצמחים מאפשרים לנו.

מה זה יועצת ומדריכת גידול צמחי בית, מה את עושה? למה נדרש סוג כזה של מקצוע ולמי את עוזרת?
הרבה א.נשים מאוד רוצים לגדל צמחים בבית ובמרפסת, הם משתוקקים להכניס את הטבע הביתה, אבל כשמגיעים למשתלה לא יודעים מה לבחור ולא בטוחים מה התנאים שיש להם בבית ומה היכולות שלהם.
לרוב ירכשו מה שיבחרו לפי טעם או לפי מה שהמוכר.ת תמליץ להם שלאו דווקא מתאים להם וגם לא תמיד ידעו לבחור צמחים בריאים. ברבים מהמקרים אחרי תקופה לא ארוכה הצמחים יתחילו למות בגלל כל מיני גורמים ואותם א.נשים יתייגו את עצמם כ"רוצחי צמחים".

פה בעצם אני נכנסת לתמונה, אני באה אליהם הביתה, רואה את התנאים, מבררת את יכולת ההשקעה שלהם ומלווה אותם למשתלה, לבחור את הצמחים המתאימים להם עם הדרכה צמודה לאיך לטפל וליווי אחרי הרכישה, ככה שהם יוכלו להתחיל ברגל ימין את דרכם. יש לי בפייסבוק דף חדש שנקרא "הלן של הצמחים", המשלים את הדף הקודם שעסק ביצירה.

מה המקום שהטבע והצמחים תופסים בחייך?
גדלתי בבית צנוע בעיירת פיתוח בנגב.
אמי נולדה וגדלה במושב אביחיל במשק זעיר עם קרבה מאוד גדולה לצומח אותה הביאה איתה עד לשממת המדבר – החצר והבית שלנו היו נווה מדבר.
כילדה אחת הדרכים הכי בסיסיות לתקשר עם אמי הייתה דרך החיבה שלה לצומח, בין אם זה להשקות איתה את הגינה או לצאת איתה לטיולים במדבר בהם הייתה נוקבת בשמות כל הצמחים שהכירה ומספרת לי עליהם.
אמא שלי אהבה ועודה אוהבת את המדבר אבל כשאני גדלתי ובחרתי מקום לחיות בחרתי במקומות ירוקים בהרבה.
בתקופת מגורי בחיפה הבחנתי בכך שכשאני לא יוצאת מהעיר לטבע תקופה ממושכת מידי אני מפתחת תסמיני מחלה. התרופה לכך הייתה לעלות לכרמל, לצאת מהעיר ולשבת כמה שעות על האדמה מתחת לעץ אלון ותיק ולנשום את היער.
התקופה הזו בחיפה הייתה הפעם הראשונה בחיי שגרתי בעיר גדולה בבניין דירות והמרחק מהאדמה והצמחייה היה לי קשה מאוד.

מתי ואיך נחשפת ליכולת להיות בקשר עם צמחים, לתקשר איתם ואיזה השפעה הייתה לקשר הזה עלייך?
הקשר העמוק שלי עם הצמחים התחיל להצמיח שורשים לאחר שילדתי את הבכור.ה שלי.
גרנו אז בשכונה ישנה בחדרה והייתי שם נטע זר.
כדי לא להיות כלואה בין ארבעה קירות נהגתי לצאת בכל יום עם התינוק.ת לטיול במנשא לשדות והפרדסים שסביב.
ממש כמו אמא שלי גם אני נתתי שם לכל צומח שהכרתי, אלו שלא הכרתי למדתי להכיר כמו גם את השימושים בהם אם לרפואה, לתזונה או סתם ליופי.
יחד טיפחנו את הגינה שלנו וגידלנו עצי פרי, צמחי תבלין וירקות.
אספנו ייחורים מגינות סמוכות ושתלנו בגינה שלנו והפכנו אותה לגן פורח.
השדות, הפרדסים והגינה הפכו את היומיום שלנו להרבה פחות בודד ונתנו לי כוחות להמשיך הלאה.
במשך השנים העמקתי למידה בתחומים כמו צמחי בר למאכל, צמחי מרפא בפן מסורתי ומודרני, מלאכות יד הקשורות בצמחים כמו קליעה או הדפסים בוטנים ויצירת צבע מצמחים.
כאומנית אני משתמשת בחומרי גלם רבים שמקורם מהטבע, אני מלקטת עלים, ענפים, פרחים תרמילים ולקטי זרעים אשר בעזרתם אני יוצרת עולמות שלמים.
בעשר השנים האחרונות אני מטפחת את גן ביתנו שהתחיל כחורבה והיום הוא בוסתן שופע וקסום.
אני למדתי ולומדת מהצמחים מה ואיך טוב להם לחיות.
כשאני רואה צמח מתקשה אני בוחנת מקרוב ומקשיבה לכל אות וסימן שניתן לי על ידו.

מה דעתך על כוחות הריפוי שקיימים בקשר שלנו עם צמחים?
לפני כשלוש שנים נקלעתי למשבר נפשי לא פשוט, פוסט טראומה מודחקת הוצפה בעקבות אירוע קשה שעברתי.
בתקופה הזו עברנו שיפוץ בבית והגינה שלנו ספגה הרס רב.
לקח לי זמן לא מועט לקום מהנפילה ולהגיע לשיקום הגינה וצמחי הבית שנפגעו זה היה חלק מאוד מרכזי בתהליכי ההחלמה וההתחזקות שלי.
הדבר הראשון שאני עושה בבוקר הוא להתבונן בצמחי הבית שממלאים את חדר השינה שלי, יש ימים שזה מה שעוזר לי לקום מהמיטה.

איזה טיפים יש לך לתת לאלו מאיתנו שהתרחקו על מנת לחדש את הקשר שלנו עם עולם הצומח?
אני מאמינה שהתבוננות והקשבה הם הדרך הטובה ביותר ללמידה. הטבע מראה לנו בדיוק מה שצריך.
כדי לחדש או להעמיד את הקשר שלנו עם הטבע אנחנו צריכות לבוא אליו בחמלה וצניעות.
לכבד את כל היצורים שבו.
לפקוח עיניים ולא לפחד להתקרב, להריח, למשש, וללכלך את הידיים.
לבוא כאורחת וכחברה.

מה החזון שלך למרחבים העירוניים שלנו?
עברתי הרבה בתים בחיי הבוגרים וראיתי איך מרחב שמקבל יחס חיובי כלשהו, כשאנרגיה חיובית מכוונת אליו, גם ללא התכוונות מסויימת- מתחיל לקבל חיים. חצרות יבשות, בהן התחילו לשחק ילדות וילדים, התחילו להצמיח דשא ופרחים בלי שנשתלו קודם. ממש כמו בסיפור "הענק וגנו".

אני מאמינה שכשהמרחבים הציבוריים, לא יהיו מסדרונות מעבר, מנקודה לנקודה, אלא- מקומות בהם א.נשים ממש חיים ונותנים להם תשומת לב ואנרגיה חיוביות, הם יוכלו לחזור וללבלב. אולי זו חשיבה בנאלית..
זה מזין את עצמו, סביבה ירוקה יותר – ממלאת א.נשים באנרגיה חיובית גם כן. כמובן שבחזון שלי יש הרבה יותר ירוק מכל הסוגים, עצי מאכל וגם נוי.

ברמה המדעית, ככל שבני אדם ירפדו את סביבתם בצמחים כך יהיו בריאים יותר, הצמחים מורידים טמפרטורה, מטהרים את האויר- מרעלים ואבק, מפיצים חמצן ועוד תמורות שונות וזה לפני העובדה שיש למראה שלהם השפעה מרגיעה.

_{מוזמנים לקרוא על פרוייקט הדגל של העמותה בקישור זה המאפשר מרפא מהטבע.}