כיום, ט"ו בשבט הפך לחג סביבתי וציוני. הוא סמל של התחדשות, של חזרה לאדמה, ושל בניית הארץ מתוך מחויבות לשמירה על הטבע הקיים ונטיעתם של עצים חדשים. הוא מלמד אותנו ערכים של סבלנות, טיפוח, והבנה שצמיחה דורשת זמן, טיפול והשקעה מתמשכת. כמו העץ, גם החברה והאדם צריכים שורשים חזקים, השקעה מתמדת, וסבלנות כדי לצמוח ולפרוח.
אך מקורותיו של "ראש השנה לאילנות” טמונים במסורת החקלאית העתיקה בלוח השנה העברי.
מבחינה הלכתית, ט"ו בשבט שימש כנקודת ציון לחישוב גיל העצים וסימן את הגבול בין יבול של שנה אחת לשנה שלאחריה לצורך מצוות תרומות ומעשרות מהיבול.
לצד היותו מועד טכני, קיים בו רובד רוחני עמוק. בקבלה, ט"ו בשבט הוא הזדמנות לתיקון רוחני – הוא מסמל נקודת מפנה אנרגטית – זהו רגע של התחדשות, שבו האנרגיות העליונות מתחילות לזרום ולהזין את העולם. הרעיון המרכזי הוא שכל מעשה של נטיעה, כל השקיה, כל טיפול בעץ – הוא בעל משמעות רוחנית. ישנו חיבור בין הטבע לחווית החיים האנושיים – היכולת לשרוד, להתחדש ולהמשיך ולצמוח על אף האתגרים. בכל נטיעה טמונה תקווה. עץ הנשתל אינו רק שתיל פיזי, אלא סמל חי למסע האנושי של צמיחה והתחדשות. כמו העץ הנאבק לשרוש שורשים ולפרוש ענפים, גם האדם מחפש את מקומו, את יכולתו להתבסס ולצמוח למרות האתגרים מסביבו.
מדוע חשוב לציין את ט"ו בשבט?
בעולם שנע במהירות וקצב מטורף, אנו זקוקים יותר מתמיד להיזכר בטבע, בצמיחה איטית, מתמשכת ומשמעותית. החג מזמין אותנו להאט, להתבונן, להבין שהשינוי האמיתי דורש סבלנות, טיפוח והשקעה מתמדת.
כל עץ שאנו נוטעים הוא הצהרה: כאן אנחנו חיים, כאן אנחנו בונים, כאן אנחנו מאמינים בעתיד.
לנטוע עץ פירושו להאמין. להאמין בעתיד טוב יותר, בכוחה של הקהילה, ביכולת ההתחדשות של הטבע והאדם.
זהו מעשה של תקווה טהורה – השקעה בדורות הבאים, בסביבה שלנו, בעולם שאנו רוצים לראות.
אז השנה, בואו ניקח רגע. נשתול עץ, נתרום לנטיעה, נחבר את עצמנו למסורת עתיקה של צמיחה ותקווה.
כי בכל שתיל טמון סיפור, ובכל עץ – עתיד שלם.
זו הזדמנות להזמין אותך להצטרף אלינו במשימה של הפיכת ערי ישראל ל-עיר יער באמצעות הפעילויות הבאות:
1. הסבת שטח פרטי למרחב ירוק מוצל ונעים
2. הסבת שטח ציבורי למרחב ירוק מוצל ונעים
3. אימוץ עץ
קומפוסט, זבל אנושי ומה שביניהם
סקירת הספר של ג'וזף ג'נקינס – פרק ראשון בסדרת כתבות בנושא שיטות
