^{קרדיט לתמונה ויקיפדיה.}
על קהילת תמרה שמעתי בפעם הראשונה בשנות האלפיים, בשהותי בקהילת דמנהור בצפון איטליה. שמעתי שהקהילה מקדמת שלום עולמי על ידי חקירה מעשית של אהבה ומיניות ליצירת שלום בין המינים. שמעתי גם שהקהילה הוקמה ומנוהלת על ידי גרמנים ושהיא די נוקשה… נמשכתי ופחדתי בו זמנית.

20 שנה אחרי, חזרה משם חברה- אחרי תהליך של מספר שבועות באקטיביזם ״מקודש״ וקיבלתי תחושה שהמקום יותר פתוח ומאפשר ממה שחשבתי. כבר הבנתי שאני עוזבת את הארץ ועוד לא ידעתי בדיוק לאן פני מועדות והחלטתי שזה הזמן לבקר בתמרה. אין אפשרות לשהות/ להתנדב בתמרה כך סתם. יש להשתתף בתהליך כלשהו ולהיות חלק מקבוצה. התהליך היחיד שהיה בו עוד מקום היה ״שדה המחקר הסולארי״. התחום של אנרגיה סולארית קרוב מאוד לליבי מזה 20 שנה והפנטזיה להתנסות ולרכוש מיומנות בבישול מזון טבעוני עבור קהילה במטבח סולארי קסמה לי. נרשמתי.
כשהגעתי התברר לי שהחלום הזה לא יתאפשר. כאלטרנטיבה בחרתי להתנדב בגן המאכל. כך במשך שבועיים התייצבתי בכל בוקר בשעה 9 בגינת השוק (market garden) למשמרת נינוחה ונעימה של כ-3.5 שעות. גילוי נאות: מעולם לא התייצבתי באותו מקום באותה שעה במשך יותר מכמה ימים וזה היה הישג מרשים מבחינתי. במהלך השהייה שלי הכנתי ערוגות, למדתי לעדור במעדר רחב (בעל 4 שיניים …) זו פעילות גופנית מהנה ביותר המפתחת שיווי משקל ושכל מי שהתנסה בה התאהב. ניכשתי עשבים, ושוב ניכשתי עשבים, דישנתי, כיסיתי במאלץ׳ (חיפוי) ושתלתי חסות, קייל, קולרבי, אספתי עגבניות, עלי סלק, פלפלים ודלוריות ופירקתי את מתקני ההדלייה של העגבניות.

^{קרדיט לתמונות: רוברט סטויבר.}

מעגל הסלעים הקסומים

החויה המשמעותית הראשונה שלי בתמרה- התרחשה בליל לבנה מלאה- במעגל הסלעים הארכיטיפים*.
מדובר ב- 96 סלעים מרשימים, חלקם לבנים וחלקם אפורים, חלקם גדולים ומרשימים- כמו נשים שופעות מימי פולחני האלה וחלקם קטנים וצנועים יותר. מעגל הסלעים מייצג את הסממנים של קהילת שלום מודרנית, נוצר בהשראת מעגל הסלעים המגליתי בן 7000 שנה באלמנדרס שבפורטוגל.
סבינה ליכטנפלס, ממייסדות תמרה, ראתה במעגל הסלעים באלמנדרס ספרייה עתיקה – אוצר ידע של תרבות בעלת תודעה רוחנית ואירוטית עמוקה מתקופת האבן.
הסלע הראשון של המעגל בתמרה הונח ב- 12.10.2004 על ראש גבעה רכה המשתפלת במרכז הקהילה. כיום המעגל מושלם ובו 96 סלעים שעל חלקם סותתו במהלך השנים סמלים ותבליטים של כוחות ארכיטיפיים של קהילת שלום חדשה על ידי חברי הקהילה ואורחים שקיבלו מסרים על הכוח הספציפי המתגלם בסלע מסוים. הנחת היסוד כאן היא- 'ששלום יכול להתקיים רק כשכל הארכיטיפים מוצאים את מקומם המדויק בחיי הקהילה, כשהם מגלים את הכוחות שלהם באופן יצירתי סינרגטי'.
^{* _{ארכיטיפים : אבטיפוסים המעבירים מסר באמצעות סמלים המגלמים אמיתות וחוויות אוניברסליות עמוקות כגון דמויות מיתולוגיות המייצגות תכונות סימבוליות.}}

ליל ירח מלא. אנחנו עולים בשבילים שמעוררים בי דז'ה-וו של טיפוס על גבעה אחרת, לפני שנים רבות, בקהילת Bonfin של האחווה הלבנה האוניברסלית, אותה ייסד המג (הכי גנדלף הלבן) אומרם מיכאל איבנהוב בדרום צרפת. נזכרתי בהדרכה המתוקה של אייבנהוף, בה הוא מעודד לברך את היצורים הבלתי נראים בדרכנו לקבל את קרן השמש הראשונה במדיטציה ותפילה. חייכתי לעצמי, חשה חיבור למיקרואורגניזמים, מייסיליום, חיפושיות, תולעים, גמדים ופיות. מגיעים לפסגה ונשימתי נעתקת למראה מעגל הסלעים. כעת הדז׳ה-וו עוצמתי הרבה יותר. אני נזכרת בהשתאות *במעגל המנהירים האדירים בדמנהור שבו נחגגים ימי השוויון, היום הארוך והיום הקצר בשנה (סולסטיס ואקוינוקס). אני מרגישה שאני בשלה להתחבר למהות האנרגטית ולעוצמת המקום והסלעים ומתרגשת לקראת מה שיתרחש.
^{_{* מנהירים הם אבנים גדולות וזקופות שהוצבו בתקופות פרהיסטוריות. מקור המילה בשפה הברטונית, המורכבת מהמילים "אבן" ו"ארוכה". תופעה זו נפוצה באירופה, בעיקר בצרפת, בריטניה ואירלנד. לעתים קרובות, המנהירים מסודרים במעגלים של אבנים גדולות, כאשר הדוגמה המפורסמת ביותר לכך היא סטונהנג' באנגליה.}}

אני נמשכת ברגע ראשון לסלע לבן זקוף ומרשים אך ממשיכה להתבונן סביב בתשומת לב. מבטי נח על סלע אחרת. אחרת! כן. זו סלע אשה, ברור! צורתה כצורת טיפה גדולה שקודקודה נוטה מעט לימין. אני נמשכת אליה כמו לאם הגדולה שאני מייחלת אליה. באופן אינטואיטיבי וספונטני אני מתיישבת כשגבי נשען על הסלע ומתמזג בקימוריה. הסלע חוצצת ביני לבין הקבוצה ולבין שאר העולם. האבן עוטפת אותי ברכות ואני נבלעת בתוכה, הופכת לחלק ממנה. ״את מוגנת ומודרכתֿ״ היא אומרת לי וקולה מהדהד בי: "מוגנת ומודרכת, מוגנת ומודרכת, מוגנת ומודרכת"…

פעמון קורא לנו לחזור. אני נפרדת מהסלע באי רצון, אך בתחושה עמוקה של הוקרת תודה על ההזנה הרוחנית והביטחון שהעניקה לי. אני נסוגה בהליכה לאחור, פי נפער בהתרגשות, ליבי מחסיר פעימה כשאני רואה שהלבנה התמקמה לה מאחורי הסלע כשקו ישר מדויק עובר ביני לבינה והסלע בינינו.
אני מבטיחה לעצמי לחזור שוב.

נוף-איגום-מים

העבודה האקולוגית בתמרה מתמקדת בבניית נוף-איגום-מים, גישה הוליסטית מרחיקת לכת לשיקום וחידוש מערכות אקולוגיות: מודל ניהול מים טבעי ומבוזר כבסיס לשיקום יערות וחקלאות באזורים הנמצאים בסכנת מדבור כחלק ממודל קיימות בקנה מידה גדול הכולל מים, מזון, אנרגיה וקהילה.
״נופים מאגמי מים הם צורך דחוף של האדמה וכל ייצוריה. עליהם לקום בכל מקום שבו אנשים מגלים את האומץ, הכוח והידע הנחוצים לייצר אותם. עולם שבו לאנשים יש גישה חופשית למים, אנרגיה ומזון הוא אפשרי.״ (מתוך האתר של תמרה)

על איגום מים שמעתי לפני מספר שנים בסמינר של ברנט מולר- האדריכל של המערכת בתמרה. ברנט הוא מהאנשים המיוחדים האלה שיש להם יכולת מופלאה לעורר בך אהבה לנושא שעליו הוא מדבר. הרעיון נשמע מובן מאליו אך הוא מיושם במקומות בודדים. בישראל, למשל, מי הגשמים זורמים לים, אינם נאגרים כמי תהום ואינם מנוצלים לשתייה או לחקלאות ולכן אנו חיים בתודעת מחסור במים.
^{_{*ברנד מולר הוא דמות מפתח בתנועה האקולוגית, במיוחד בתחום ניהול מים וחקלאות בת-קיימא, והעבודה שלו בתמרה משמשת כמודל למיזמים אקולוגיים רבים.}}

פיליפ, המדריך שלנו, מזמין אותנו ללכת בשתיקה ולשים לב איפה בתוכנו ומחוצה לנו אנו רואיםֿ, שומעים, מריחים, חשים, חווים או המים. אנחנו מתהלכים בתוך נוף שמרגיש רווי חיות. מדי פעם מתגלה לעיני אגם קטן בין השיחים, אך מעבר למראה איני חווה את המים בחושים אחרים. אנחנו מתיישבים במעגל ומשתפים בחוויות שלנו. ״חשתי את המים בגוף שלי״ אומרת אחת המשתתפות. לאחר כמה רגעים האמירה שלה מקבלת משמעות משעשעת כשהיא קמה ומתרחקת מהמעגל כדי לרוקן חלק מהמים האלה ולתרום אותם חזרה לאדמה.

פיליפ, מדען בהכשרתו, מסביר לנו על התהליך של יצירת מערכת איגום המים בתמרה. גם הוא ניחן ביכולת לגרום למאזינים להתרגש. איני זוכרת את הפרטים אך זכורה לי חווית ההתרגשות ההולכת וגוברת ככל שאני מבינה את היקף הפרויקט, את המחויבות וההתמדה של חברי הקהילה ביצירתו, את הקשיים בדרך וההתגברות עליהם. כשפיליפ מראה לנו את הסמלים האזוטריים בקרקעית אחד האגנים, אני חשה שלמלאכת איגום המים גם משמעות רוחנית: יצירת מקום לקבלת תדר האלה, התדר הנשי, הרגשי והחומל, שלו האנושות זקוקה כל כך כדי לרפא את ההרס הסביבתי והחברתי שנגרם כתוצאה מאלפי שנים של שליטה פטריארכלית. כשניצוץ שובב בעיניו וחיוך ילדי על פניו, פיליפ זורק מדי פעם, בנון שלנטיות, אמירה שמרמזת על תפישה החורגת מגבולות המדע והרציונליות (כביכול), מבלי להתחייב וללא רצינות יתר.

שדה המחקר הסולארי

בשדה המחקר הסולארי ישנן מערכות שונות של בישול המתבססות על אנרגיית השמש:
פרבולת מראות עגולה בקוטר של כ2.5 מטרים מרכזת את קרני השמש לנקודה אחת לתוך תנור אפייה.
שני מתקנים בנויים מפס ברזל קעור ברוחב של כמטר מרכזים את חום לתוך צילינדר שבו ניתן להכניס ולאפות 2-3 תבניות של אינגליש קייק.
שתי מערכות נוספות פשוטות יותר, מערכות קופסא, מאפשרות להכניס ולבשל בהן 2 סירים.
ואחרון חביב יש את התנור הסולארי הנייד, גמיש ומתקפל, שחנה המלווה שלנו נשבעת שהיא אופה בו עוגות על חוף הים.

הבישול במטבח הסולארי מתבסס בעיקרו על אנרגייה סולארית ונתמך על ידי מערכת ביו גז. חלק מחברי הקבוצה שלי עסקו במשך כל התקופה במבצע שיפוץ יסודי מרשים של מערכת הביוגז.

Terra Deva -אדמה-אלה, ושיתוף פעולה עם כל הברואים

טרה דווה היא ענף האקולוגיה הרוחנית של תמרה, שבה חוקרים תקשורת בין מינים שונים, קשר מבוסס אמון ושיתוף פעולה עם צמחים, בעלי חיים וישויות, נראות ובלתי נראות. אנו לומדים כיצד לרפא את הקשר שלנו איתם וכיצד לשקם אדמות ולייצר מזון בשיתוף פעולה עימם. אנו רוצים ליצור תרבות המשלבת את החיים כולם, שבה אין עוינות, ולטפח ברית מקודשת עם כל הברואים.

״איננו מסתפקים בלדבר על דברים וישויות, אלא מדברים איתם, בשיתוף פעולה עם הטבע. זו אינה סיסמא. זהו מקור אינסופי של ידע, חברות ואיכות חיים נשמתית.״ סבינה ליכטנפלס.

בזמן שאנו צועדים בעקבות ולנטינה, פסיכותרפיסטית רדיקלית, שממחישה בנוכחותה, קולה ודבריה את הקשר העמוק, הרגיש והבלתי ניתן לערעור עם כל הברואים. ״עלינו לבקש רשות להיכנס, רשות לגעות, רשות לקטוף, רשות לקחת… עלינו להקשיב, להמתין, לכבד״ היא אומרת בשקט ובעדינות תהומית. בעיניה מבט תם, שלם, שקוף. מתקרבים ורואים עץ אלון-שעם ענק מפואר. ניגשים אחד אחת לברך או להתפלל. לבקש רשות להיכנס לאזור של קדושת האדמה. לטרה דווה. נכנסים לאט לאט בדממה. כמה מרגשת האפשרות להתחבר לעדינות הזאת, לענווה הזאת, לֿתחושה של ״ברחל ביתך הקטנה״ מול ההוויה הזו ששמה טבע.

לפתע מגיע לאפי ניחוח מובהק, ממרכז ומרפא. מה זה? זה אקליפטוס. בפעם הראשונה אני מריחה ניחוח כל כך מרוכז של אקליפטוס וזה עושה לי טוב, לנשימה, לשיעול, ללב. חולפים על פני סלעים, אבנים מסותתות ופסלים, בתוך נישות שנראות כמו מקדשים קטנים. פסל של זכר ונקבה בתנוחת אהבה, פסל של אלה, אבנים מסותתות סמלים, בתוך טבע שופע ובתולי. השילוב של טבע לא נגוע עם כוונה אנושית מיטיבה הופך את המקום הזה למקום קסום ומרפא. מתאספים אחרי כחצי שעה בלב של הטרה דווה, משתפים מעט וצועדים חזרה. לבי מלא התרגשות, שמחה והודיה.

נקודת הין: לשחרר פחד ולהיפתח לאהבה

חבר לקבוצה, ששהה בתמרה פעמים רבות בילדות ובנעורים, לקח אותי לנקודת ה-'ין' (Yin). נקודת האנרגיה הנקבית.
שוב אני נשענת על הסלע ומתמזגת בו. נושמת ומקשיבה. ״שחררי את הפחד והיפתחי לאהבה״ מגיע המסר. שחררי את הפחד והפתחי לאהבה. שחררו את הפחד והפתחו לאהבה.
כל כך פשוט, כל כך נדוש, כל כך נכון. בואו נשחרר את הפחד וניפתח לאהבה.
אמן

^{קרדיט לתמונות: אוריה עמית.}

_{עמותת ונטעת פועלת להגשמת חזון עיר-יער בישראל. להפוך את הערים לירוקות, מוצלות ונעימות. אנחנו נוטעים עצים, מקימים גינות טיפוליות במוסדות שיקום, בבתי הספר ובלב הקהילות. הכנסו לאתר שלנו בקישור זה.}