נעים להכיר והפעם עם מאיר אלמוג

מאיר בן 50, נשוי ואב לשלושה ילדים, ודבוראי קטן, כבר 4.5 שנים. גר באשדוד וגדל בעפולה מול שדות ירוקים. הוא מנהל יחידת המעבר של פתח תקווה ומנהל התפעול של יער האפשרויות.

ספר לנו איך הכול התחיל?
כילד הייתי רץ בשדות ומבלה הרבה בטבע ובשנת  2020, בתחילת "הקורונה", הרגשתי שחסר לי משהו ואני רוצה להעניק את אותה חוויה גם לילדיי. התעורר בי הרצון לצאת ולטייל איתם. לכן, החלטתי ללמוד קורס דבוראות ביו-דינמית בזום כדי שתהייה לנו עשייה משותפת מחוץ לבית.
התאהבתי. קניתי כוורת ראשונה והלכתי ללמוד קורס שנתי מעמיק אצל דוקטור עזריה לופו ובתום הלימודים כבר היו לי חמש כוורות.

מה אתה עושה היום?
את הדבורים שלי אני מגדל ביער האפשרויות בפתח תקווה, ותוך כדי התחברתי לד"ר ויקי סורוקר מהמכון הוולקני,  חוקרת דבורים כבר 25 שנה שיצאה לאחרונה לפנסיה.
גילינו שאחזקה וטיפול של כוורת יכולה לעזור לאנשים שסובלים מפוסט טראומה. הכוורת דורשת ריכוז ורוגע, לעבוד באיטיות, ולא להילחץ מההמולה. בנוסף, כל תנודת הדבורה שזזה בצורה של שמיניות מרגיעה מאוד את הבן אדם.

בעקבות ה  – 7.10 החלטנו להעמיק את הקשר שלנו ולחקור באופן מסודר את השפעת הדבורים על אנשים שסובלים מפוסט טראומה.
לשם כך בנינו מעבדה ייעודית, על דק עץ של 100 מטר, ומעליה כיפה גאודזית כשחומר הבנייה הוא עץ ממוחזר שעיבדנו בעצמנו מחדש למה שנדרש לנו.

כך תהיה בפתח תקווה המכוורת הראשונה שהיא גם מכוורת והיא גם חוקרת את יכולת הדבורים לתת רוגע לנשמה של הבן אדם, מעבר לתועלות הידועות של דבש, שעווה, פולן, ופרופוליס.

כחלק מההכנות להקמת הכוורת החוקרת, אנחנו מתכוונים להקים יער צופני בחלקה של שלושה דונם עם עצי הדר, צמחי מרפא כמו מרווה, לבנדר, שיח אברהם, חרובים, שיזף ועוד.
כל אלו יעשירו את טעמי הדבש שלנו, בנוסף ל 44 זני אקליפטוס שכבר קיימים.
היער הזה מיוחד מאוד עבור הדבורים, שיכולות לייצר דבר במשך כל ימות השנה.

כל נושא גידול הדבורים עבר שינוי בשנים האחרונות ויש הבנה שצריך לפצל את תחום הדבוראות, כך שהמשקים הגדולים יעסקו בנושא האבקה לחקלאות והמשקים הקטנים ייצרו דבש מקומי ואיכותי כי הדבורה היא חיית משק ולא חיית בר.

אני חושב שאחרי השביעי לעשירי  כל עם ישראל צריך לכבד קצת יותר את הדבורים וגם לצאת ליער יעשה טוב. 

אתה יכול לספר קצת על היער?
היער בגודל 65 דונם, הוא יער משקי שהוקם לפני 25 שנה במטרה להקים תעשייה של עץ בישראל אבל זה לא צלח והוא הפך ליער מיוחד שנותן כבוד לעצים לאורך מחזור חייהם, החל מעצים חדשים שאנחנו נוטעים ועד לשימוש בהם כחומר גלם ליצירות אמנות.

יש ביער סדנה לעיצוב ופיסול בעץ שמגיע מגזם עירוני. הגזעים עוברים תהליך של ייבוש ואז מגיעים לאומנים שמפסלים איתם. חלק מהפסלים נשארים כאן ביער. 

כמו כן, מוצבים ביער גזעי עץ עתיקים בני עשרות ומאות שנים שנכרתו בעקבות סלילת כבישים והובלו ליער. הם משמשים זיכרון למקום ממנו הגיעו. וחלקם שימשו חומר גלם ליצירה והפכו לפסלים שעומדים ביער.

בנוסף יש ביער תצוגת מיכון ממפעלי עבר של תעשייה כבדה כמו עיבוד עורות וכו'. האוסף נשמר ביער כדי לספר על העבר התעשייתי של מדינת ישראל ועל היכולות שהיו במדינה בעבר. היום קל ופשוט יותר לייבא את המוצרים מסין. זה עצוב שאיבדנו חלק מהתעשייה אבל לפחות יש את המכונות שמציגות את זה.

לסיום, תוכל לשתף אותנו בתובנות שלך מהתהליך שאתה רואה ביער?
אני יכול לשתף מהניסיון שלי ביער האפשרויות, ככל שהוספתי צמחיה צופנית, מעבר לאקליפטוס, מחוד לחודש ראינו את המבחר הרב של החרקים שמצטרפים ליער, גחליליות, כל מיני סוגי פרפרים התחילו להגיע, ועוד סוגים של דבורי בר וכל העושר הזה משפיע לטובה גם על בני האדם.

לראות פרפר ברחוב, כמו שראינו כילדים והיום אנחנו כבר לא זוכים לפגוש, מעלה חיוך. היופי והטבע נחוצים לנו לקיום.

לסיום, אני מציע, שכל אחד במקום הקטן שלו, יעשה ככל יכולתו ואז יהיה המון. אחד יציל דבורים, ואחד יטפח פרפרים, אחד ייטע עצים ואחר יטפל בפרחים וביחד נוכל ליצור סביבה טובה יותר לכולנו.