איך הכל התחיל
המסילה המקורית נבנתה כחלק מפרויקט "West Side Improvement", שנועד לייעל את שינוע הסחורות במנהטן התעשייתית. המסילה המוגבהת חצתה את שכונות צ'לסי ומיטפקינג, ובמקרים רבים עברה דרך בניינים עצמם, מה שאפשר העמסה ופריקה ישירה של סחורות מהמפעלים והמחסנים שלאורך המסלול. זה היה פתרון הנדסי מבריק לבעיות התחבורה והבטיחות של התקופה.

עם עליית התחבורה בכבישים בשנות ה-50, השימוש במסילה הלך ופחת. ב-1980, הרכבת האחרונה עברה על המסילות, מאז החל תהליך הדרגתי של הזנחה. המבנה המוגבה, שפעם היה עורק תחבורה חיוני, הפך למטרד עירוני. אך דווקא בתקופת ההזנחה התרחש דבר מפתיע: הטבע החל להשתלט על המסילות הנטושות, ויצר גן פראי מוגבה מעל רחובות מנהטן.

נקודת המפנה
הגיעה ב-1999, כאשר שני תושבים מקומיים, ג'ושוע דייוויד ורוברט המונד, הקימו את ארגון "Friends of the High Line". במקום להיכנע ללחצים להריסת המבנה, הם חזו את הפוטנציאל הטמון בו כמרחב ציבורי ייחודי. מאבקם זכה לתמיכה מפתיעה מצד ראש העיר מייקל בלומברג ואישים מרכזיים בתחומי התרבות והאמנות, מה שהפך את החזון למציאות.

תהליך התכנון והביצוע, שנעשה על ידי משרד האדריכלים Diller Scofidio + Renfro בשיתוף עם James Corner Field Operations, היה תרגיל מורכב באיזון. המתכננים שאפו לשמר את האופי התעשייתי המקורי של המבנה תוך יצירת מרחב ציבורי חדשני ומזמין. הפרויקט, שעלותו הסתכמה בכ-250 מיליון דולר, נבנה בשלושה שלבים בין השנים 2009 ל-2014.

אדוות הפארק
ההשפעה של ההייליין על הסביבה העירונית הייתה דרמטית. מבחינה כלכלית, האזור חווה התחדשות מרשימה: ערכי הנדל"ן עלו, עסקים חדשים נפתחו, ותיירים החלו לזרום לאזור שבעבר נחשב שולי. מבחינה חברתית, הפרויקט יצר מרחב ציבורי חדש המושך מיליוני מבקרים בשנה ומשמש כמוקד לפעילות קהילתית ותרבותית.

השפעת ההייליין חרגה הרבה מעבר לגבולות ניו-יורק. ערים רבות בארצות הברית ובעולם כולו מנסות לשחזר את ההצלחה, תופעה שזכתה לכינוי "אפקט ההייליין". הפרויקט חולל שינוי תפיסתי בתכנון עירוני: במקום להרוס תשתיות ישנות, מתכננים מחפשים דרכים יצירתיות למחזר ולהתאים אותן לצרכים עכשוויים.
בשיקגו, ה-Bloomingdale Trail (המכונה גם The 606) הפך מסילת רכבת נטושה באורך 4.3 ק"מ למסלול פעיל לרוכבי אופניים והולכי רגל. בפריז, הPromenade Plantée שנפתח עוד ב-1993, היה למעשה ההשראה המקורית להייליין, והפך מסילה נטושה לשדרה ירוקה באורך 4.7 ק"מ. בסיאול, פרויקט Seoullo 7017 הפך גשר כביש ישן למסלול הליכה מוגבה עם למעלה מ-24,000 צמחים.

השינוי התפיסתי בתכנון העירוני בא לידי ביטוי גם בפרויקטים שאפתניים יותר. בהמבורג, גרמניה, פרויקט HafenCity הפך אזור נמל תעשייתי נטוש לרובע עירוני חדש המשלב מגורים, תעסוקה ותרבות. בטורונטו, פרויקט Under Gardiner מתכנן להפוך את השטח שמתחת לכביש מהיר מוגבה למרחב ציבורי פעיל.
פרויקטים אלה מדגימים כיצד ערים לומדות להתייחס לתשתיות ישנות כהזדמנות ולא כנטל.

בישראל
ההשפעה של ההייליין ניכרת בשני פרויקטים מרכזיים: פארק המסילה בירושלים ופארק המסילה בתל אביב.
בירושלים– תוואי מסילת הרכבת ההיסטורית לתל אביב, הפך למסלול באורך 7 ק"מ המחבר בין שכונות שונות בעיר. הפרויקט, שהושלם ב-2013, כולל שבילי הליכה ואופניים, פינות ישיבה, מתקני משחקים וספורט, ומהווה "ריאה ירוקה" משמעותית בעיר. הפארק הפך למוקד פעילות קהילתית ומחבר בין שכונות שבעבר היו מנותקות זו מזו.
בתל אביב– פארק המסילה, מתפרש לאורך תוואי הרכבת ההיסטורי שחיבר בין יפו לירושלים. הפרויקט, שחלקו כבר הושלם וחלקו בתכנון, הופך את "צלקת" המסילה הנטושה למרחב ציבורי פעיל המחבר בין שכונות דרום העיר. הפארק כולל שבילי אופניים, גינות קהילתיות, ומרחבי פנאי, ומשמש כדוגמה מקומית לאופן שבו תשתית תחבורה היסטורית יכולה להפוך למרחב ציבורי משמעותי.

הלקחים מפרויקט ההייליין והפרויקטים שבאו בעקבותיו הם רבים ומשמעותיים.
ראשית- הם מדגימים את הפוטנציאל הטמון בשיתוף פעולה בין יוזמות אזרחיות לרשויות מקומיות. בניו-יורק, בירושלים ובמקומות אחרים, המעורבות הקהילתית הייתה מפתח להצלחה.
שנית- הפרויקטים מראים כיצד תשתיות נטושות יכולות להפוך ממטרד לנכס עירוני, תוך שימור ההיסטוריה המקומית.
שלישית- הם מדגישים את החשיבות של יצירת מרחבים ציבוריים איכותיים בערים צפופות.

עם זאת, האתגרים העולים מפרויקטים אלה דורשים תשומת לב מתמדת. סוגיית הג'נטריפיקציה היא מרכזית – בניו-יורק, למשל, מחירי הדיור באזור ההייליין עלו באופן דרמטי, מה שדחק החוצה תושבים ותיקים. בירושלים ובתל אביב, האתגר הוא לוודא שהפארקים החדשים משרתים את כלל האוכלוסייה ולא רק את השכבות המבוססות. בנוסף, עלויות התחזוקה הגבוהות מצריכות תכנון כלכלי קפדני ומציאת מקורות מימון יציבים.

לקח מרכזי מפרוייקט ההייליין
חשיבות המעורבות הקהילתית בתכנון עירוני. הפרויקט הוכיח שכאשר קהילה מקומית מתאחדת סביב חזון משותף ומקבלת תמיכה מהרשויות, אפשר להפוך מטרד עירוני לנכס ציבורי יקר ערך. זוהי דוגמה מעולה לאופן שבו תכנון עירוני חכם יכול לשלב בין שימור המורשת ההיסטורית, לבין יצירת מרחבים ציבוריים חדשניים המשרתים את צרכי ההווה והעתיד. הצלחתם של פרויקטים אלה נמדדת לא רק במספר המבקרים או בערכי הנדל"ן- אלא גם ביכולתם ליצור מרחבים ציבוריים מכלילים, נגישים ומקיימים המשפרים את איכות החיים העירונית לטווח ארוך.

^{קרדיט לתמונות: מאיה גור אריה}

_{בעמותת ונטעת אנו שמים דגש על תכנים מעוררי השראה – כמרכז ידע, החושף עולם של פתרונות ירוקים וחדשניים לחיים עירוניים בני-קיימא! צפו בהרצאות מרתקות, שמעו ממומחים מובילים על מחקרים פורצי דרך ומודלים חדשים לשילוב הטבע בעיר. הצטרפו לקהילה תומכת, למדו טיפים מעשיים לאורח חיים אקולוגי, וגלו כיצד כל אחד יכול להשפיע על עיצוב העתיד הירוק של הערים שלנו. בקישור זה}