בס"ד
בילדותי הייתי מה שקוראים לו 'תולעת ספרים'… קראתי ספרים ברוב שעות היום.
אחד הספרים שעד היום הלהיבו את דמיוני היה "גיימס והאפרסק הענק" שמספר על אפרסק ענק שגדל בגינת ביתם של ילד יתום ודודתו הדאגנית. (ספויילר)- הוא היה כל כך ענק שאפשר היה לטפס עליו – ולאחר שהצליח להרים אותו באוויר בשלב מסויים, בעזרתם של אווזי-בר, גם חפר לו חדרון קטן בתוכו תוך כדי אכילה- במסע ההרפתקאות הארוך שאליו יצא.
סיפור דימיוני זה ניקלט מול עיני בספריית בית הספר מאחר ואחד הפירות האהובים עלי ביותר בקיץ – היה אפרסק צהוב מזן שכיום נמצא רק במטעי האיקלום של משרד החקלאות. שנה שעברה נחשפתי ליוזמה מיוחדת שמאוד מקרבת אותי לחלום שלי- להנות מכלל הפירות והזנים שאיתם גדלתי בירושלים…
היוזמה הזו נקראת "עץ 40 הפירות".
הפרופ' והאמן סאם ואן-אקן מאוניברסיטת סירקוס החליט להגשים את החלום שלו: לגדל ולשמר את המספר הגדול ביותר האפשרי של עצי פרי גלעיניים שכל כך אהב תוך שימוש בהרכבות. במהלך עבודתו באוניברסיטה נחשף הפרופ' להחלטה מקוממת לעקור את מטע הגלעיניים של זני המורשת אותם גידל במחלקת החקלאות באוניברסיטה ובמקומו לבנות בניין מעבדות חדש.
היות שעל מנת להגשים את החלום שלו הוא נידרש לשטח גידול ענק באמצע העיר, עלה במוחו הרעיון של צימצום המטע לכדי עץ יחיד- שעליו החליט להרכיב את כלל הזנים המיוחדים שצמחו במטע המורשת.
להבהרה, ניתן לבצע ולהצליח בהרכבה רק אם שני זני העצים שייכים לאותה המשפחה: הזנים והסוגים הגלעיניים שהכליא פרופ' ואן-אקן שייכים למשפחת הוורדיים (הנקראת על שם הוורדים שאנו מכירים מהגינה) ולסוג פרונוס שייכים תת-הסוגים: דובדבן, שזיף, אפרסק, משמש, שקד ונקטרינה.
פרופ' ואן-אקן החל את הניסיונות שלו עם עץ שזיף יפני בעל שורשים חזקים וגזע יציב ועמיד, שעליו הרכיב כמה זנים שונים של אפרסק, שזיף, דובדבן ומישמש. לאחר שנה שלמה, כשראה שההרכבות הראשונות הצליחו, החל לחפש זני גלעיניים שונים ומיוחדים בכל רחבי היבשת. למעשה, במהלך 250 השנים מאז קמה ארצות הברית, הביאו איתם המהגרים שהגיעו אליה, את זני עצי הפרי מארצות מוצאם: דובדבן מיפן ומזרח אירופה, אפרסק מסין, שקד מאיראן והמישמש מאנגליה וספרד. עד לפני כמאה שנה היו אלפי-זני גלעיניים שונים בצפון אמריקה והם הולכים ונעלמים כתוצאה מהתרחבות בניית ערים, שינוי והחלפת צורות הגידול ושיווק הפירות.
לאחר שחיכה הפרופ' שנה שלמה לדעת באם יצליחו, המשיך להרכיב זנים חדשים שגילה במסעותיו ברחבי היבשת: אפרסק בעל פרי בצבע אדום שמקורו מספרד, שאותו גידלו האינדיאנים במשך עשרות שנים. ומישמש מנוקד באדום (שדומה לו ניתן למצוא בשוק מחנה יהודה למשך שבוע אחד בלבד בשנה) שהביאו בזמנו לארה"ב הפועלים הסיניים אשר בנו את מסילת הברזל שחצתה את אמריקה ממזרח למערב.
לאחר 9 שנים הצליח הפרופ' להרכיב על העץ 40 זני-פרי שונים, כאשר כל אחד מהם פורח בזמן משלו, בצבע משלו ומניב את פירותיו הייחודיים לאורך כל הקיץ הארוך.
במאמר מוסגר אזכיר שיש גם לנו בישראל עצים הדומים לעץ 40 הפירות: רוב רובם של עצי הפרי שאנו מגדלים כיום הם עצים מורכבים.
הם מורכבים מכנה (עץ בעל שורשים וגזע חזקים ועמידים לקרקעות שונות) ורוכב שמגיע מזני פירות שונים.
למשל רוכבים של תפוז, אשכולית, קלמנטינה, פומלו או לימון המורכבים על כנות הדרים שונות כמו חושחש, תלת-עלה, טרוייר וכדומה.
פרופ' סאם ואן-אקI זכה בפרסום רב על ההמצאה המיוחדת של העץ המורכב ואף קיבל שטח מיוחד בתחום העיר ניו-יורק שהיה שייך לבסיס חיל הים ונמסר בשנת 2000 לעריית ניו יורק.
בשטח זה גדלים כעת מעל 50 עצים המורכבים כל אחד מ – 40 זני מורשת שונים, כך שבמטע הפתוח באי-המושל גדלים מעל 200 זני מורשת על ומעל 50 עצי פרי מורכבים. זו השראה עילאית…!
עמותת ונָטַעְת פועלת להגשמת חזון עיר-יער בישראל להפיכת הערים בישראל לירוקות, מוצלות ומיטיבות. אחד מהדברים העיקריים שאנחנו עושים בעמותה הוא לקרב בין אדם לאדם ובין אדם לסביבה לחצו כאן לקבלת מידע נוסף.
