עורכת המגזין, פעילת עיר יער, צוות מדיה עמותת ונטעת
אנחנו לא בשעה רגילה – העולם משתנה ואנחנו קוראים לכן ולכם להכניס המון אור פנימה, עם אמונה ותקווה כדי שהחושך יתפוגג. על מנת לייצר ימים טובים יותר.
בתחילת החודש עבר תיקון לצו היערות ומעתה לא נדרשת רשות עבור כריתות רבות. מצב זה מקומם ונתייחס לכך בעלון זה.
היום שוחחתי עם חברתי רחלי שהזכירה לי גם לחגוג את ההצלחות הקטנות שלנו (במקרה זה מדובר על עררים ששלחנו בסוף חודש שעבר ומתוך מאתים ומשהו עצים חסו על 22 עצים לשימור ובערר אחר מתוך 250 ניצל עץ אחד ועוד 7 להעתקה). כאן הדברים החשובים שהיא אמרה:
"נזכרתי פתאום שהצלנו 23 עצים!
זה המון. לפעמים צריך תזכורת – לזה שגם קצת זה המון;
לפני שנה הלכתי בהרחבה של היישוב שאח שלי גר בו וראיתי שבאחד השטחים ביישוב שמרו עץ באמצע המגרש (היא התרגשה וחשבה לעצמה) – איזה יופי שהתחשבו והשאירו עץ אלון אחד! זה כל כך מורגש ומרגש, איזה כיף!
ועכשיו אני אחת כזאת שהשאירה עץ כזה באמצע. בזכותי. גם עץ אחד זה המון, וכשנמצאים במלחמה מוכרזת שמראש, גם אם זה מרגיש כמו טיפה בים, ולמרות שאנחנו מעט ובהרבה חזיתות, זה מטורף, חייבים לזכור שגם קצת זה המון, ממש חשוב גם לחגוג הצלחות…
ונטעת עושים המון לשינוי ובניית תודעה ברת קיימא. אקולוגית אבל גם תרבותית וחברתית. ואני חושבת שזה המפתח לשינוי, כדי להצליח להפחית את המאבקים והזירות.
הרי, מי מבקש לכרות? הקבלנים שהעם שלח, לא משרדי הממשלה, בואו נשנה את הציבור שמבקש את הרשיונות, אין טעם לכעוס על המשרדים.
וכך, מתוך הזעם והכאב העמוק והבנת המחדלים- יכולה רק לנבוט תקווה: החודש נשאב את ההשראה מסיור מרפא בשכונה עתיקה, נשאף אויר ונלכלך קצת את הידיים בימי פעילות בגינות טיפוליות, נתעמת ונתבונן בשאלה איך מעגליות ודישון זה חלק בלתי נפרד מהיותנו,
ניקח אויר ונקבל תובנות על אהבה עצמית, מהות הבריאות ונסתכל בעיניים ללקיחת אחריות, נחשוב היכן אנו מציבים את עצמנו אל מול שאלות לא פשוטות.
נראה איך כן ניתן למצוא פתרונות מחדשים בעיר ובחקלאות. ונקנח בשינוי פרספקטיבה לחיבורים בקהילות – המאפשר אמון ושיתופי פעולה – ליצירת פתרונות. וגם הצעה למשרה..
קדימה, בואו נצלול>>
עץ השיטה "עץ החיים" המפורסם
נמצא באמצע הפארק הלאומי ליווה שבקניה.
הקווים שמצוירים סביבו על האדמה הם אינסוף שבילי החיות שבאות לחסות בצילו וליהנות מפירותיו ועליו מכל רחבי הסוואנה.
אבל איך הוא נהיה כל כך בודד העץ הזה?
אז מסתבר שבשנת 1920 האיזור היה סבך מלא בעצים גבוהים ועושר של צמחייה ובעלי חיים. באותם השנים קמה במקום חוות בקר שהקטינה משמעותית את כמות הצמחייה.
אבל השינוי הדרמטי באיזור קרה בשנות ה60 של המאה הקודמת.
יישובים רבים שקמו באיזור דחקו את אוכלוסיית הפילים לאיזור אחד בשם "ליווה – lewa" שהוכרז כשמורת טבע.
באותם השנים, מה שקרה הוא שהפילים התחילו להפיל עוד ועוד עצים –
כאשר פילים אינם יכולים לנדוד הם מתרכזים במה שיש –
הם אוכלים את עלוות העץ, מפילים אותו, ואוכלים גם את קליפת העץ כמו מסטיק.
וכך ברבות השנים, ובייחוד בשנות ה90, רוב העצים הגדולים של השמורה נפלו ונאכלו ובשטח של 250 אלף דונם נותרו רק 150 עצים גדולים ששרדו,
רובם בזכות כוורות של דבורים שתלויות על הענפים ומרחיקות את הפילים.
אבל קרה משהו מאוד מיוחד עם העץ הזה שבתמונה –
בשנת 1993 צלם אווירי בשם YANN ARTHUS-BERTRAND צילם את העץ מהאוויר והתמונה הפכה למפורסמת מאוד.
ברבות השנים שחקנים ובעלי הון רבים מהעולם הגיעו וגילו את הקסם הייחודי של העץ הזה -מה שגרם למקומיים לשמור עליו עם רשתות מיוחדות כדי שהפילים לא יצליחו לאכול לו את הגזע.
המקומיים קוראים לעץ הקסום הזה – "מיטי מוז'ה" – העץ האחד – הוא ממש גיבור מקומי -בן 80 שנה ושרד מלחמות, שטפונות ונשנושים רבים של פילים.
אנחנו רואים ששמירה על עצים היא דבר מורכב –
אם בשמורה בקניה אנחנו רואים שקשה לעצים לשרוד,
על אחת כמה וכמה בתוך העיר הרבה יותר קשה לעצים לשרוד.
יצא לכם לצעוד באמצע העיר בשמש הקופחת?
להרגיש איך המדרכה מטגנת אתכם?
באמצע הפארק הלאומי הזה בקניה – גם בעלי החיים האחרים מרגישים ככה ונוהרים בהמוניהם אל מתחת לעץ השיטה המפורסם הזה.
אבל מה עושים כדי לשמור על העצים שלנו? ומה עושים כדי שיהיו עוד?
אנחנו יצרנו פרוייקט שנקרא מנוי זרעים –
שבו אתם יכולים לקבל בצורה קבועה מעטפות זרעים עד לבית –
ולהפוך את הסביבה שלכם לירוקה יותר.
אבל מה שעוד יותר מגניב, הוא שכל העלות של המנוי היא תרומה שנוטעת עוד עצים בערים שלנו ושומרת על העצים בערים שלנו.
יש לנו יכולת להשפיע על המצב – ואם כל אחד מאיתנו יתחייב לתרום בכל חודש כמה שקלים – אנחנו יכולים לעשות שינוי גדול מאוד!
איך מצטרפים? לוחצים על הקישור הבא והופכים להיות חברים במועדון הכי שווה בעיר וביער🌳
מוזמנים להרשם ולהצטרף לימי התנדבות ואירועים פתוחים שלנו ברחבי הארץ>>
בואו יהיה כייף!
איפה?
אשכול גנים נווה שאנן ת"א
מתי?
2/8
מה בתוכנית?
סיור בשכונת נווה שאנן
נפגש ביום רביעי ה2.8 בשעה 10 אנחנו ניפגש באשכול גנים נווה שאנן לסיור באחד ממוסדות החינוך הירוקים ביותר במדינת ישראל.
מדובר במרכז גנים שרוב האוכלוסיה בו הם מהגרי עבודה ופליטים שנמצא 100 מטר מתחנה מרכזית חדשה בתל אביב.
במקום נמצאים אינסוף צמחים, פינות יצירה ירוקות, גינות ירק, מאות תיבות קינון של סיסיים, מערכות הידרופוניות ופינות לבעלי חיים שונים. אנחנו ניפגש עם נמרוד עצמון שיצר בפועל את רוב המתקנים הירוקים במקום ומשם נצעד בשכונה למרכז קהילתי הגר"א – שם נפגוש את הגינה הקהילתית המקסימה שפועלים בה מגוון קבוצות נפלאות – להפקת מזון מגוון לקהילה, בוסתן קסם – יחד נקטוף ירקות ונכין סלט טעים.
הסיור הוא חלק מקורס פעילי טבע בעיר של הרשות לאיכות סביבה וקיימות בעיריית ת"א יפו בשיתוף פעולה עם עמותת ונטעת!
להרשמה ללא עלות – כנסו לקישור לקבוצת עדכונים שקטה למשתתפי הסיור – ניתן להזמין את החברים והשותפים שלכם לעשייה!
הכנסו לקבוצת הוואצאפ
איפה?
כפר אונים (כפר סבא)
מתי?
10/8
מה בתוכנית?
יום תחזוקה בגינה והמשך הטיפוח והליווי של הגינה הקיימת: נעשב, נשתול קצת ירקות וגם נתחיל את פינת התבלינים
קישור לוואצאפ של הפעילות
פרטי הפעילויות:
איפה?
רח הגר"א 28 דרום ת"א
מתי?
מידי יום שישי: בין השעות 9-11
יום רביעי: 16.8 בין השעות 11-14
מה בתכניות?
מידי יום שישי נפגש בקביעות למפגש קהילתי מרגש בגינה. קראנו למפגש "פרלמנט דרום העיר"
ימי רביעי אחת לשלושה שבועות נפגשים לעבוד בגינה עם חברי עמותת ונטעת. התאריכים הקרובים: 26.7 , 16.8
המפגשים בהובלת ליהיא- נתראה ונבלה ביחד בגינה הקסומה בהגר״א 28- מחכות לראותכן.ם כולם מוזמנים
נשתה קפה, יהיו נשנושים – נדבר על השכונה, נכיר ונטפל בגינה הכי מגניבה באיזור.
קישור לוואצאפ של הפעילות
שתי חברות בניהול משותף (חברת ReasonLabs וחברת Type A), הגיעו להתנדב יום אחרי יום, להקמת גינה באנוש רמלה – צאלון, הוסטל המשמש בית חם ומקום בטוח למתמודדי נפש.
יואב סבן, מוביל הפעילות מטעם העמותה כתב:
ביום פעילות הראשון, עם עובדי חברת Type A, התמקדנו בעבודה בגינה המזרחית של הבית.
הגיעו מתנדבים צעירים ומלאי עזוז, הם עישבו את כל השטח ופיזרו רסק גזם. שתלנו שיח סמבוק באדמה וחידשנו את הערוגות שהיו בשטח עם שתילי ירקות. בפינה אחרת שייפו וצבעו ספסל ושולחן קקל.
העבודה הייתה מאוד פיזית והם התמסרו אליה וראו את התוצאות שלה כבר תוך כדי הפעילות.
בסוף היום השטח נראה מעולה והם השאירו אחריהם את המקום מסודר ומוכן להשלים את העבודה ביום למחרת.
יום למחרת הגיעו מתנדבים עובדי חברת Reasonlabs מלאי מוטיבציה! התכנון היה לסיים את העבודה של היום הראשון ולעבוד במקביל בגינה המערבית.
עישבנו את השטח ופיזרנו רסק גזם.
הם גזמו וטיפחו את השיחים שנמצאים מסביב לבית, חפרו בורות גדולים באדמה (המאוד קשה!) שהייתה שם ושתלנו בהם כ-10 צמחי מרווה.
שתלו כ- 12 אדניות נתלות עם גרניום זוחל ופטוניות ומיקמנו אותן על הגדר בשני צדי הבית.
שתלו 6 כדים שהונחו סביב הבית והתקנו מערכת השקייה.
בנוסף אחת המתנדבות גזמה באהבה עץ פומלות גדול שהיה חייב יחס אוהב.
שאפו! היה ממש נעים ומוצלח! תודה לכל מי שנתן יד בעשייה המבורכת!
טורקיה, כי העץ היה שם קודם.
*תמונה שרצה ברשת
אגרונום, נאמן אילנות, לשעבר פקיד היערות, כותב תוכן במגזין
איני יודע כמה מכם זוכרים את הבדיחה המפורסמת של הגשש החיוור דייג אוהב דגים:
"דייג, אוהב דגים? אם אוהב אותם, למה הוא מוציא אותם מהמים?"
אני ועוד הרבה שואלים – האם פקיד היערות אוהב עצים?
אם כן, למה הוא מנפיק מעל 100,000 רישיונות לכריתת עצים בשנה? ולמה הוא הוביל לפני שבוע בכנסת תיקון לחוק צו המבטל את הצורך ברישיונות כריתה למיני עצים רבים?
הוא לא היחיד, שותפים לו- קק"ל, רט"ג (רשות הטבע והגנים), החברה להגנת הטבע, המשרד להגנת הסביבה וועדת פנים וסביבה.
האם אתם מבינים זאת? אני ועוד אלפי אזרחים נאמני אילנות מכל הארץ לא מבינים. בעצם אני יודע מה הסיבה האמיתית – הקטנת הרגולציה. זו מדיניות שמדינת ישראל מובילה כבר מספר שנים. ופקיד היערות הממשלתי במקום להיות הסמן הימני שנלחם להגנה על עצים קיימים, שמח להוביל את התיקון שהיה ועוד תיקונים בדרך. העיקר להקטין את היקף העבודה של פקידי היערות, העיקר להקל על כריתת עצים לצורך פיתוח ובנייה.
החוק המגן על העצים בישראל הינו פקודת היערות שהינה פקודה מנדטורית ששופרה מאוד החל משנת 2008 ועודכנה בשנת 2012 ו-2014.
החוק אומר בקצרה – כל מי שמעוניין לכרות או להעתיק עץ בוגר [עץ שגובהו מעל 2 מטר וקוטר גזעו בגובה 1.3 מטר הינו 10 ס"מ לפחות]
אם התקבל רישיון כריתה, תצטרך לתת ערך חליפי תמורת העץ בנטיעת עצים באתר או בסביבה. וכך להחזיר לסביבה מה שנלקח ממנה בכריתת העץ.
נקבעו נהלים רבים כדי להגן על העצים אך לצערנו בפועל מאז שנת 2017 עם כניסתו לתפקיד של פקיד היערות הנוכחי, למרות הגדלת היחידה מאוד, חלה נסיגה בהגנה על עצים.
הנהלים ברובם אינם נשמרים, האכיפה לא משמעותית ולכן אין הרתעה, הערך החליפי אינו ממומש ועוד.
אנחנו חשים שהרוח הנושבת מהמשרד החקלאות הממונה, מאגף יער ואילנות ומפקיד היערות הינה של כריתת עצים עם רישיונות אבל לא ממש שמירה על העצים הבוגרים בישראל.
בשנה האחרונה הופצו שני סרטוני הסברה מטעם משרד החקלאות בהם ארז ברקאי פקיד היערות הממשלתי מסביר על חשיבות העצים ותרומתם ומשבח את עבודת היחידה בראשה הוא עומד.
נאמני אילנות ואנשי מקצוע המכירים את השטח רואים את הסרטונים ולא יודעים האם לבכות או לצחוק. הפער בין הדיבור היפה למציאות, כרחוק מזרח ממערב.
והנה, באמתלת הקטנת הרגולציה עבר לפני שבוע בכנסת תיקון לפקודה בוועדת פנים וסביבה צו היערות (פטור מרישיון) התשפ"ג 2023– המבטל את הצורך ברישיון כריתה למספר מיני עצים חשובים בארץ בעלי תרומה חשובה לנוף הארץ: תרומה אסטטית, אדריכלית, סביבתית ואקלימית.
פרסום טיוטת הצו היה כבר ב- 2019 באתר הממשלתי.
הוגשו מאות התנגדויות של אזרחים וגופים ציבוריים ונימוקים נגד הצו ובקשה לכנס את הועדה המייעצת שהמליצה על התיקון הזה.
לצערנו ארז ברקאי והשר עודד פורר סרבו לכנס את הועדה ולהציג בפניה את ההתנגדויות.
מי החברים בוועדה המייעצת לשר החקלאות שהמליצה על התיקון – נציג קק"ל, נציג רט"ג, נציג אקדמיה, נציג החברה להגנת הטבע שכאילו מייצג את הציבור, והעומד בראשה ארז ברקאי פקיד היערות הארצי.
רק איידע אתכם שבשנת 2014 הוגשה הצעה לתיקון הפקודה, השונה לחלוטין מההצעה הנוכחית. פשוט אז, ישבו בוועדה נציגים מקצועיים ממשרד החקלאות, אשר הוצאו מהועדה הנוכחית כדי לאפשר המלצה לתיקון כה גרוע.
נציגי הגופים הירוקים אינם ממש בעלי עניין בנוף העירוני והכפרי. אותם מעניין רק המגוון הביולוגי בטבע וזה הפך לדת. שמעתי לא פעם בוועדה בעבר מדוע עלינו להגן על עצי תרבות – פיקוס, אקליפטוס, צאלון, סיגלון ועוד. ואם לא נפעל זה עוד עלול להגיע.
ומי נציג הציבור בוועדה? אלון רוטשילד מהחברה להגנת הטבע, שעיקר עניינה מגוון ביולוגי (ובירוא העצים הפולשים בארץ). החברה לא ממש עוסקת ומייצגת את הציבור בנושאי גינון וביער העירוני.
הייתם צריכים לראות את השמחה והאושר על פניהם של נציגי הגופים הירוקים ושל פקיד היערות הראשי ארז ברקאי כאשר הצעת התיקון עברה בכנסת ברוב של יו"ר הועדה ונמנע אחד.
לא אלאה אתכם בפרטים, אך לא ממש היה דיון רציני ולא היה מי שיקשיב לקולות המוחים על התהליך ועל תוכן ההתנגדות. המשחק היה מכור. שני חברי ועדה מתוך 16 הגיעו לדיון. יו"ר הועדה וחה"כ יוראי הרצנו, המציג עצמו כסביבתי ובעד העצים, מלמל כמה דברים אך נמנע בהצבעה. אין לנו על מי לסמוך בכנסת.
ועוד נקודה אחרונה – מצד אחד החליטה ממשלת ישראל בשנת 2019 בעקבות ועידת האקלים בגלזגו על מיזם לנטיעת 450,000 עצים ברחובות תוך 18 שנה כדי לשפר את ההצללה בארץ. המדינה מודעת לחשיבות העצים. ואכן החל מיזם כבר בשנת 2022.
אך, מצד שני כורתים כל שנה מעל 100,000 עצים בערים. ועכשיו בעקבות התיקון לחוק יכרתו ללא צורך ברישיון עשרות אלפי דקלים, עצי אילנתה בלוטית שנחשבת כמין פולש, ובבקעת הירדן והערבה מאות ואולי יותר מיני פיקוס למיניהם.
והנימוקים – עצי דקל אינם חשובים אין להם תרומה סביבתית ואקלימית. פיקוסים מינים פולשים בבקעה ובערבה ואילנתה בלוטית מין פולש בכל הארץ.
מי קבע שעצי דקל אין להם תרומה סביבתית? איזה מחקר הראה זאת?
סתם גחמה לא מבוססת של הועדה ושל ארז ברקאי כדי להקטין צורך במתן רשיונות. מדובר בעשרות אלפי עצי דקל למינהם שנטעו בארץ כבר בראשית המאה ה-19. נטיעות היסטוריות לצורך נוף הארץ, נוי, אסתטיקה, צל ועוד.
מי קבע שהחוק מגן רק על עצים שיש להם תרומה סביבתית?! ומה עם תרומה היסטורית ונופית?!
ועכשיו לאחר התיקון שנחתם מיידית ע"י שר החקלאות אפשר לכרות חופשי את כל מיני עצי הדקל לצורכי בניה למגורים אפילו ללא ערך חליפי. מדובר בערך חליפי של מיליוני שקלים.
ומה לגבי פיקוסים – עץ אולטימטיבי המצליח בבקעה ובערבה, אז בגלל פרטים בודדים שפלשו בעזרת ציפורים לנחלים אפשר לכרותם ללא רישיון וללא ערך חליפי?!
וכמה מילים על האילנתה. אכן מין פולש. אך יש עץ זכר ועץ נקבה. מדוע לכרות ללא רישיון עצי זכר. ותזכרו, עצי אילנתה שתרומתם האסטטית, הנופית האקלימית מדהימה, נטעו לפני 100 שנה בכל רחבי הארץ בגינון ציבורי ופרטי.
אז מי שרוצה לכרות יבקש רישיון וישלם ערך חליפי. מדובר בערך חליפי של מיליוני שקלים. מדוע לכרות ללא שום בקרה? כדי להקטין רגולציה.
אני רק חושב על זה שעצי אילנתה בוגרים ומרשימים נטועים בכל רחבי הארץ. לו הייתי אני יזם ואכרות עצים רבים ללא בקשת רישיון ואם יגישו נגדי תלונה ואם [ספק גדול] יגיעו לאכוף כריתה זו, אטען שזה היה עץ אילנתה שלא נדרש לו רישיון.
אז איך הגענו למצב שמדינת ישראל ומשרדיה השונים פועלים מצד אחד לטעת הרבה עצים [מיזם ההצללה] שעד שהם יעשו צל ועוד, ייקח 40-50 שנה. ומצד שני מבטלת את הצורך ברישיון כריתה לעצים בני 50 שנה ויותר שתרומתם גדולה ביותר??
יד ימין לא יודעת מה קורה ביד שמאל, ובעצם מדינת חלם.
מי שאמור לשמור על העצים בארצנו בנוף העירוני והכפרי אינו עושה את העבודה. ומסתייע בגופים ירוקים שעוסקים בטבע ולא בנוף עירוני וכפרי.
אז קוראים יקרים, אם לא נתעורר מהר ונתארגן, אנו עלולים לראות עוד נסיגות בהגנה על העצים בארץ.
הצטרפו לקבוצות נאמני אילנות באזור מגוריכם>>
קישור לקהילה הארצית בוואצאפ של רחובות של עצים– משם ניתן להצטרף לקבוצות האזוריות.
להצטרפות לקבוצת הפייסבוק הארצית רחובות של עצים
אוסי בנימין -מה מספרים העצים על הפשע המאורגן המנהל את צו היערות הפטור מרישיון.
קישור לכתבה של אוסי בנושא
וכן קישור למכתב לשר דיכטר
פשקוויל אנונימי שפורסם והודבק בחוצות הערים ועל גבי עצים.
ועד פעולה חוף אמנון
נרגשים לעדכן בחדשות מעודדות בעניין הערר נגד בניית המלון בחוף אמנון:
בתאריך 27.6.23 קיבל ועד הפעולה את מסמך החלטת הביניים של ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון החלטה הכוללת 3 נדבכים מרכזיים:
ולסיום גם נספר מה קרה בישיבה שנערכה ב.13.7.23:
1. הכרה בזכות הערר של חברים מהועד, בשם הציבור הרחב. זוהי החלטה חשובה ביותר, בעל השלכות חיוביות מאוד על מאבקים ציבוריים עתידיים. (היזם ניסה לנשל אותנו מזכות הצגת ההשגה מטוענות שונות)
2. הועדה הבהירה כי אין לה סמכות לדון בעצם הקמתו של המלון, הואיל וההליכים לאישורו היו תקינים מנהלית, והתבססו על תמ״א מאושרת.
עם זאת, הועדה יותר מרמזה כי עדיין עומדת לנו הזכות לעתור לבית המשפט העליון בשבתו כבג״צ. בסה"כ בהכירנו את ההליכים העומדים בפנינו, הדבר היה צפוי מראש. אך בין השורות אנו קוראים, כאמור, עידוד לפניה לבג״צ ורמז כי ״יש לנו קייס״ (״מודל חוף פלמחים״). הדברים ייבחנו לאחר קבלת החלטה סופית של הועדה, ובהתאם להתפתחויות הנגזרות מהסעיף הבא:
3. הועדה מכירה במשתמע בכך שהבניה המוצעת ע״י היזם חורגת מגבול הסבירות של- איזון בין עידוד יזמות, תיירות לכלל שכבות הציבור ושמירה על סביבה ונוף. בכך היא מכירה במסרים מרכזיים שהצגנו בפניה (״לא למלון לאלפיון העליון״, בניה ״בלתי ירוקה״ שאיננה מתחשבת מספיק בעצים קיימים, בטבע ובסביבה, סיכון פוטנציאלי למי הכנרת ועוד). הועדה אף הביעה ביקורת על מוסדות התכנון, שלא בחנו חלופות נוספות שמתחשבות בערכים הנ״ל.
על כן מציעה הועדה לעותרים וליזם להיפגש בחסותה ולנסות להגיע להסכמה על חלופת בניה אחרת, מצומצמת יוצר בפרישתה (כלומר ״ירוק״ יותר, יאפשר שימור עצים ועוד), מגוון חדרי אירוח ברמות שונות והצגת מערכת חלחול מים שתבטיח את איכות מי הכנרת.
אף כי מדובר בהחלטת ביניים, ואף כי רק חלק מהשגותינו התקבלו, הרי שההחלטות מעודדות מאוד, ויש פה ממש תקדים, בודאי בהתחשב בהלך הרוח הכללי במדינה בהקשר לשמירה על שטחים פתוחים, טבע ונוף.
נמשיך במאבק עד למזעור הנזק לסביבה, לכנרת, לחוף ולזכות של הציבור הרחב ליהנות מכל אלו. וכמובן לשמר מפני כריתה על כמה שיותר עצים, שהרי הם היו ה״ספתח״ למאבקנו הזה.
למעוניינים להתעמק, מצורף מסמך החלטת ביניים של הועדה
רוצים לצלול לפרטי הדברים? מוזמנים להכנס לכתבת עומק נוספת בסדרה אשר שופכת עוד אור על הדברים>
כתבתו של דור זומר / המקום הכי חם
ב13.7 נערך הדיון בועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה לדיון בחלופות הבינוי לכפר הנופש בחוף אמנון.
לדיון הגיעו אט"ד (אדם טבע ודין)
ובשם ועד הפעולה-הציבור- ייצגה אותנו עו"ד שרי סלע
הגיעו היזמים האדריכל ועורכי הדין, ושוב ראש מועצת עמק הירדן עידן גרינבאום הגיע לקדם את הפרוייקט-והודה שהוא בא כדי שהיזם לא יברח.
בחלופת היזם לא היה שינוי מהותי מהתוכנית המקורית, ונותרה מלון לעשירון העליון.
אטד הגיעו מאוד מוכנים, הגישו חלופה בע"פ עם אופי בנייה מרוכז של קומות, צמצום בריכות השכשוך ל50%, שימור כמה שיותר עצים ושמירה על התמא 1 הקודמת – של יער נטע אדם.
היזם התנגד נחרצות והיתה סערה באולם.
עו"ד הדין שרי סלע הציגה את העקרונות והקוים האדומים של התנגדות הציבור.
המטרה בדיון היתה שנגיע לפשרה. הועדה קיוותה שיצליחו לגשר בין הצדדים.
אבל זה לא צלח.
ועכשיו מחכים להחלטת הועדה.
לעדכונים הכנסו לקבוצת הפייס מצילים את חוף אמנון
בשורות טובות לכולנו!
מייסדת רחובות של עצים, מסתערים על עררים ונאמני העצים
בחודש שעבר התקיים יום עיון לנאמני אילנות במשרד החקלאות:
יום העיון היה יוזמה של ישראל גלון (פקיד היערות הראשי לשעבר ופעיל בקבוצת נאמני עצים בירושלים) יוסי בן שחר (מנהל תחום הנדסת הצומח במשרד החקלאות) ומורן ברגר (מובילת הארגון 'רחובות של עצים').
יום העיון חולק ל-2 חלקים:
1. הרצאות מקצועיות על מצב עצי הנוי במרחב הציבורי, סטנדרט שתילי אילנות ובתי גידול במרחב המרוצף ועקרונות הגיזום הנכון, הרצאה של נעם בר לוי מהמרכז לייעור עירוני על פרוייקט ה"ייעור העירוני" של הממשלה.
2. 6 מובילי קבוצות נאמני עצים מקומיות (ירושלים, רחובות, הוד השרון, כפר סבא, הרצליה, תל אביב) הציגו את פעילויות הנאמנים בקבוצתם, את העשייה המגוונת, הקשר עם הרשויות, ההתמודדויות, והרצאה איך להגיש ערר על רישיון כריתה.
הכנס היה מוצלח מאוד, זהו כנס ראשון שאנחנו שותפים לארגונו (כנס קודם התקיים לפני כ-4 שנים). כן ירבו!
תודה רבה למשרד החקלאות ופיתוח הכפר על המקום, הארגון ושיתוף הפעולה.
תודה רבה לכל המציגים (יוסי בן שחר, נעם בר לוי, ישראל גלון, מורן ברגר, אריק יפה, דודו אשכנזי, עינת גרא, גליה רופין)
ותודה רבה לכל נאמני האילנות, אוהבים העצים והסביבה.
🌳🙏❤️🌳🙏❤️🌳🙏❤️🌳🙏❤️🌳🙏❤️
הצטרפו לקבוצות נאמני העצים המקומיות בקישור זה 👇 (סרקו את הברקוד או הקליקו עליו להצטרפות לקבוצה המקומית הקרובה לאיזור מגוריכם.)
כותב המגזין, פעיל עיר יער, ממייסדי עמותת ונטעת
מעט מאוד יודעים את כוחם של העצים.
נדירים הם האנשים שיודעים כיצד העצים משפיעים על התודעה שלנו.
עוד פחות יודעים להיות במודעות כאשר העצים גורמים לנו לפעול בצורות מסוימות. אבל זה קורה לכולנו כך או כך – העצים שולחים אותנו, קוראים לנו ומניחים אותנו במקומות הנכונים בזמן הנכון.
היער מדבר איתנו חברים – היער הוא נשמת אפה של האדמה – והיא נושמת נשימות ארוכות מאוד.
כאשר האדמה שואפת נראה את היבשת כולה מכוסה בירוק. אוויר שנהיה מוצק – זה התגשמות הרוח בחומר- עמודים ענקיים נחצבים מאויר שאינו נתפס. כאשר האדמה תנשף – אנחנו נראה את הירוק נמס לתוך המציאות – מתאדה דרך מגוון פעולות בסביבתו – מסורים, אש, כרסום וקריסה.
כעת אנו מתקרבים לבור תחתית, מהמורה איומה – איומה לאלו ששומעים את העצים. לאלו ששומעים את זעקתם. אנו עדים לחיסולם של עצים רבים.
תורת גזע של ממש. מכונות וכלים תפיסתיים מכל צורה ומבנה מהונדסות על מנת להשמיד, לגרוס, לכרות ולפרוס. היער נמס לנו בין הידיים. עצים קשישים אינם רבים במחוזותינו – אנחנו לא נותנים להם לעבור את גיל הבגרות – שלא יהפכו למשהו – שלא יתאגדו יותר מדי – יקבלו הכרה – ויהפכו ליער חלילה – רק שלא יקבלו את המעמד הנשגב של "יער".
היה כאן יער. יהיה כאן יער.
אני חי בתוך היער הטרום עותמאני האחרון במזרח התיכון. הוא חכם כל כך היער הזה. הוא יודע כל כך הרבה עלינו. על עצמו. על עץמנו.
אני חי בתוך פרדס חנה – והיא לא לגמרי מודעת לעץמהות שלה – לעוצמה שבה. היישוב הזה יושב על אחד מהכוחות האדירים ביותר שידעה היבשת. היערות הטרום עותמנים הם מאבות אבותיה של דרך המשי – חלק מהעצים שאני פוגש ביום יום ברחובות – הם הבנים והבנות של העצים שנתנו צל למלכי הארץ הזו, לאבות אבות אבות אבותינו המיתולוגיים.
למה יש לנו כבוד לעץ האלון? למה הוא מעורר בנו יראה? הרי הוא יותר יציב מרוב העצים שנפגוש – ועדיין יש בו משהו מאיים – אבל גם נינוח ומגונן. למה אפשר לייחס כל כך הרבה מילים לעצים? למה נכתבו עליהם כל כך הרבה פיוטים?
האלון עצמו מדבר איתנו, האלון עצמו מדבר דרכנו כשאנו שואלים שאלות שכאלה – כי "אל-און" עומד לפנינו – יישות נשגבת ביותר – לוחש בין סדקי הקליפות של האלונים כולם – וככל שהם בוגרים יותר – סדקים עמוקים יותר נפערים בו – והלחישות שנדמו כסוד – הופכות לשאגת כל יודע כל רואה קול נשמע.
כי יער אינו שקט כלל וכלל – יער אלונים אמיתי הוא מרחב של העוצמות הגדולות ביותר – של שוורים, תנינים, אריות ודובים – יער הוא מקום בו יש טורפים ויש טירוף – ואותנו זה מפחיד – כי יער אמיתי לא מפנה את מקומו בקלות – הוא מושך אותך פנימה – להתאהב באדמה שאתה – ואתה שמרת עליו כי אבא שלך שמר עליו – וסבא שלך שמר עליו – וסבו וסבו סבו – וכך השושלת שלנו בקעה מתוך היער הזה – עוד אז כשרק התחלנו להכיר בעצמנו כדבר נפרד מהאמא הזו שלנו – היער – החורשה – שכל כך נדיבים הם איתנו – התשתית של התשתית.
רצנו בתוך היער – קפצנו על העצים – ברחנו מהיער וברחנו לתוכו – הראשון שנטע עץ בכוונה, תחילה ביקע את העולם ל72 שפות. הוא פירק את הי'סוד האחוד של העת – שהפכה לעץ.
כמה שהוא התבונן עליו היער. התבונן עליו במשך אלפי שנים יולד את עצמו שוב ושוב ושוב – מתבונן על הבן שלו – בונה את הגדר הקטנה שסיפרה לעוצמות שכאן לא ישברו עוד עצמות – וכל פעם מחדש הגדר הייתה נובטת – משרישה – והוא היה עובר חיים ארוכים בצילה של אותה הגדרה.
והבן שלו היה בונה את הגדר הבאה – ולא מבין שהוא נוטע את עצמו בארץ חדשה – ולא מבין שהגדר הזו משרישה.
יום אחד היער ידע שמשהו עומד להשתנות – כי הבן הזה שכח את הגדר – הוא הרגיש כל כך בטוח – שהוא תקע רק יתד אחד – את החנית שלנו הוא הטיל אל האדמה בזעם וייאוש ותפילה עמוקה שהוא יקבל בחזרה את העץ של אביו – העץ שקרס על ביתם – את העץ שחירב וקירב ושירת את כל מה שכולנו חששנו ממנו – בקיעתה של השושלת – לידתו של אל – גילגולה של מערכת. היפוך קטבים.
העץ מתושלח הוא עץ חי שגילו מוערך בכ-5,000 שנה. הוא התגלה בהרים הלבנים של קליפורניה ב-2014.
מתושלח הוא אחד העצים העתיקים ביותר בצפון אמריקה, התגלה על ידי קבוצת מטיילים שהיו במסע אחר כמה עצים עתיקים. המטיילים הופתעו מכך שהעץ הזה עדיין חי ובריא למרות גילו.
קרדיט מהכתבה בקישור זה על עצים מיוחדים בארהב
כותבת תוכן במגזין, מתכננת פרמקלצ'ר, אזרחית עיר-יער
לו הייתי אומרת לכם שאתם יכולים לשנות משהו אחד בחיים שלכם שיכול לחסוך במים, יכול לייצר דשן איכותי ויכול למנוע כמות נכבדת של פסולת, הייתם משנים אותו?
הייתם מחרבנים בדלי ומשתמשים בתכולה בערימת הקומפוסט שלכם?
זה מה שג'וזף ג'נקינס מנסה לשכנע אתכם לעשות בספרו "המדריך לזבל אנושי" (The Humanure Handbook), ויש לו לא מעט סיבות טובות לכך.
הטענה המרכזית של הספר היא שצואה אנושית ("זבל אנושי") היא משאב ולא פסולת. ככזאת היא צריכה לעבור תהליך פירוק בערימת קומפוסט חמה, כשבסופו של התהליך הצואה איננה כלל צואה אלא דשן איכותי שבו אפשר להשתמש בגן הירק, בגינה או בבוסתן שלנו.
ג'נקינס עושה סקירה של תהליך הפירוק, של האורגניזמים המסוכנים בצואה האנושית וכיצד אפשר להתמודד איתם, של שיטות לבניית שירותי קומפוסט (או שירותי דלי), של התייחסות לצואה אנושית בעולם המודרני ושל השלכות המערכת הקיימת על הסביבה ועל השימוש במי שתייה.
לאורך עשרה פרקים ג'נקינס עובר על כל אחד מהתחומים הללו ומסביר כיצד הדברים כפי שהם כיום, לא לוקחים בחשבון את הביולוגיה של הצואה האנושית, כמו גם ציטוטים של מקורות שונים שתומכים בעמדתו או מספקים ספק עבור העמדה המקובלת. הספר הוא לעיתים קצת כבד לקריאה עם נתונים מדעיים יבשים או דיווחים מתחילת המאה ה-20, אך הוא מלא בהומור ומידע מעשי לאלו שרוצים להתחיל להפריד את הצואה האנושית ממקורות המים שלהם ולהשתמש בה כמשאב.
ג'נקינס מכנה את הרתיעה שלנו מלדבר על צואה אנושית, כמו גם להשתמש בה בכל דרך שהיא מלבד לשטוף אותה באסלה, כ"צואה-פוביה" (fecophobia). הוא מזכיר את המושג לכל אורך הספר כדי להמחיש מדוע – למרות הנתונים המראים כי זאת הדרך הטובה ביותר – אנחנו לא מפרידים את ה"זבל האנושי" משאר הזבל שאנחנו מייצרים. יתרה מכך, ג'נקינס טוען כי ההתייחסות לצואה האנושית כפסולת היא שגויה. פסולת היא משהו שצריך להיפטר ממנו. אם אנחנו מוצאים לחומר שימוש נוסף – בדמות קומפוסט או מִחְזוּר כלשהו – החומר אינו פסולת אלא משאב שיש להשתמש בו בדרך הנכונה.
נכון להיום, ברוב מדינות הצפון הגלובלי, בני-אדם הולכים לשירותים המחוברים לצנרת. אנחנו עושים את צרכינו במי שתייה ומדיחים אותם לביוב. מערכות ביוב רבות מנקזות שפכים מבתים כמו גם אזורים תעשייתיים, שולחות את מי הביוב למתקן טיהור שפכים ומשם המים ה"נקיים" מוזרמים לשימוש חקלאי או לנהרות ולימים.
תהליך הטיהור במתקנים אלו הוא מגוון, אך הטענה של ג'נקינס היא כי ערבוב מי האסלה עם מים ממפעלים או מקורות שאינם ביתיים, לוקה בחסר. תהליכי טיהור שונים מצריכים שימוש נוסף במים ובאנרגיה, כוללים לעיתים חומרים רעילים כמו כלור ומתעלמים מהעובדה שהצואה האנושית יכולה להיות משאב.
כדי לחזק את הרעיון שצואה אנושית היא משאב ג'נקינס מסביר את הביולוגיה שקשורה בערימת הקומפוסט. שלל המיקרו-אורגניזמים שאחראים על פירוק החומר האורגני לכדי דשן וכיצד אותו משאב הוא מרכיב חשוב בתהליך הכנת קומפוסט, כמו גם כיצד תהליך זה הופך את הצואה מחומר שעלול להיות מסוכן לחומר מדשן ומיטיב.
העיקרון המרכזי של ערימת הקומפוסט החמה היא שריפה של פתוגנים שעלולים להימצא בצואה אנושית, ובאותו הזמן שמירה של חומרי ההזנה שקיימים בה והפיכתם לזמינים עבור צמחים בסוף תהליך הפירוק.
כפי שציינתי, ההתייחסות לצואה אנושית כפסולת נפוץ במדינות הצפון הגלובלי ("מדינות מתקדמות"). אך אסלה ביתית המבוססת על מי שתייה היא המצאה חדשה. מה עשו בני אדם עד לפני כמאה שנים?
היו שירותי-חוץ בהם נחפר בור באדמה ועליו הותקן צריף פשוט לפרטיות. כשהבור היה מתמלא היו חופרים אחד חדש ומעבירים את הצריף.
בזמנים אחרים, הצואה הייתה נאספת בבית ונזרקת לרחוב. במקומות אחרים, כמו במזרח-אסיה למשל, אספו את הצואה מהבתים והשליכו אותה בשדות (היא נקראת "אדמת לילה" או night soil). מנהג זה האחרון עדיין נפוץ במקומות מסויימים, אולם הולך ונעלם. ג'נקינס סוקר את הטיפול בצואה האנושית לאורך ההיסטוריה (פרק 4) כדי להמחיש את הנזקים שנגרמו – בדמות מחלות – כאשר הטיפול היה שגוי.
הוא נותן דוגמאות לשימוש חקלאי בצואה אנושית שאמנם לא מומלץ כיום, אך היה טוב יותר משיטות אחרות כמו הבור באדמה או הניקוז הפתוח ברחוב.
שימוש במי שתייה (או מים אפורים לצורך העניין) באסלות שלנו הוא בזבוז של מים.
במציאות של משבר האקלים וסכנה למקורות המים שלנו, מעבר של כל בני-האדם לשימוש באסלת שטיפה רגילה (flush toilet) ידלל מקורות אלו אף יותר.
האם אנחנו באמת רוצים להמשיך להשתמש במים כדי להתמודד עם צרכינו, כאשר יש אפשרויות אחרות? אפשרויות שיכולות להיטיב עם האדמה?
אני לא אהיה מופתעת עם עבור חלקכם שקוראים את המילים האלו, עוברת עכשיו חלחלה בגוף.
המחשבה על התעסקות כלשהי עם מה שמוטל באסלה הביתית שלכם, מעבירה בכם צמרמורת. זאת אותה "צואה-פוביה" עליה מדבר ג'נקינס. כמובן שיש סכנות מבחינה הגיינית בדבר הזה, אך הן לא גדולות יותר מילד שדוחף חול או בוץ לפה שלו בגיל הגן.
לסיכום, כתבה זאת היא הראשונה בסדרת כתבות הסוקרות את נושא הקומפוסט של הצואה האנושית. עבור גיליון זה סקרנו בקצרה את הספר של ג'וזף ג'ינקינס (קיים בתרגום לעברית ע"י טליה שניידר, 2005) וסיפקנו את הטענה המרכזית.
בגיליונות הבאים נסביר יותר לעומק את תהליך הקומפוסט – את יתרונותיו ושיטות שונות לעשותו – כמו גם סוגים שונים של שירותי קומפוסט והמלצות על בסיס ניסיון.
אישית, אני חושבת שג'נקינס צודק. הדרך בה אנחנו בונים את הבתים שלנו, מספקים להם אנרגיה וכמות הפסולת שיוצאת מהם, זקוקה לשינוי תודעתי.
אפשר לבנות בתים עם בידוד איכותי שלא צורכים הרבה אנרגיה. אפשר להפריד את האשפה שלנו כך שֶׁנְּיַיצֵּר פחות פסולת.
דוגמה אחת היא השירותים, דוגמה אחרת היא שאר המים "המלוכלכים" שאנחנו מייצרים – מהכיור, מהמטבח ומהאמבטיה – מה שמכונה "מים אפורים."
אני ממליצה לכל מי שמעוניין בנושא, לקרוא את הספר ולהעמיק את הידע שלו או שלה בנושא.
גו'זף ג'נקינס כתב את הספר לאחר עשרים שנה של איסוף הצואה האנושית שלו, של בני משפחתו ושל שלל מבקרים בביתו, והשתמש בה בערימת הקומפוסט שלו. בתוצר המוגמר, הוא השתמש בגן הירק שלו.
View this post on Instagram
View this post on Instagram
View this post on Instagram
קהילת עיר־יער היקרה,
אני מתרגש לפנות אליכם בצורה אישית-שמי אביב בייליס לרנר, אני כותב את ונטעת/ עיר־יער (ובעבר אקוטופיה) כבר קרוב ל4 שנים מתוך התרגשות מהעולם המדהים שכולנו חיים בו. זו התרגשות שליוותה אותי עוד מילדות. התלהבות אמיתית מתופעות טבע בלתי נתפסות, אנשים מעוררי השראה, נופים עוצרי נשימה ומיזמים פורצי דרך.
בימים אלו ממש אנחנו נמצאים במצב חירום אקולוגי, תרבותי ואקלימי. אני לא נוהג לכתוב דברים כואבים או עצובים ברשתות שלנו, אך יש משהו בעולם הזה ששובר לי את הלב כבר זמן רב והחלטתי שאני מקדיש חלק נכבד מחיי על מנת לשנותו.
בכל שנה נכרתים בישראל מעל 200 אלף עצים בוגרים. הרחובות שלנו לוהטים, האדמה שלנו נסחפת, האויר שלנו מזוהם ואחרי כמה שנים של למידה- אני רואה את הקשר הישיר בין מצב העצים שלנו למצב השכבות החלשות בתרבות שלנו – החולים, העניים, נפגעות האלימות המינית, היתומים והקשישים. תרבות שמרססת, מרעילה, משטחת ומעלימה מערכות אקולוגיות שלמות בקהות חושים – מפתחת קהות חושים כללית לכל הסובב אותה.
לכולנו יש פצעים. טראומות. חוויות שעיצבו אותנו להיות מי שאנחנו.
בתרבות שלנו נולדו מרכזים שיקומיים, מוסדות ריפוי – שכל תכליתם לעזור, רבים מהמוסדות הללו הם מקומות אפורים, מכוסי בטון, מבודדים מהתרבות שלנו. לפני 4 שנים הקמנו חבריי ואני את עמותת ונטעת מתוך רצון לברוא מציאות אחרת.
החלום שלנו היה להפוך את הערים שלנו למרבדים ירוקים מזינים ושופעים. לנטוע עוד ועוד עצים. הרגשנו שהמקום הכי נכון להתחיל ממנו הוא אותם המוסדות השיקומיים הללו: פצעים דורשים חמצן, תנועה, תשומת לב.
אדם שמתמודד עם משבר חיים בתרבות שלנו זקוק לסביבה תומכת, נושמת, מזינה ואוהבת.
הדבר הראשון שיצאנו לעשות הוא לבנות את מודל התחזוקה והטיפול בגינות שהקמנו ברחבי הארץ.
הדבר השני שקרה הוא שלא התאפקנו – יצאנו מכותלי המוסדות – חילקנו מיליוני זרעים לאזרחים בכל הארץ בפרוייקט עיר־יער, יצאנו לעצור כריתות יחד עם עוד ארגוני סביבה, חילקנו אלפי עצים לאזרחים שרוצים לטעת, ויצרנו עוד ועוד תכנים שמגיעים למיליוני אזרחים בישראל.
ואז קרה משהו גדול – בשנה האחרונה החלטנו שהגיע הזמן לעוד הכרזה – יעד – חזון גדול.
הכרזנו על נטיעת 100 אלף עצים בערים של ישראל. קראנו לכל הקהילה שלנו – לכל הבתים בישראל, לכל ההורים והילדים והקשישים – לתרום, לצאת מהבית ולטעת עצים בכל מקום אפשרי כדי שתהיה לנו מדינה ירוקה בריאה ונושמת.
הופענו בשלטי חוצות וטלוויזיות בכל הארץ – כי כולנו רוצים את זה מכל הלב!
כדי לעשות את כל זה – אנחנו זקוקים לתרומות שלכם. אני מבקש מכם בצורה אישית – תיכנסו לקישור הבא ותתרמו מספר עצים לפרוייקט – הכספים ילכו קודם כל למימון עצים, גידול עצים, ונטיעת עצים – ואז לטיפול ותחזוקה בגינות שהקמנו ובעצים שנטענו.
מוזמנים לתרום ולשתף חברים 🌳
כותב תוכן במגזין, איש קהילות, אזרח עיר יער
לתרבות ואמנות, ובמיוחד לשירה, יש כוח ליצירת שינוי שקל להמעיט בערכו.
מזמין אתכם היום להתמסר למילים של דרו דלינגר שתרגמתי, ולקרוא את השיר הזה כמה פעמים, בית אחרי בית, לתת לכל מילה וכל שורה להדהד.
יש שירים שנכנסים כמו חץ לתוך הנשמה. בשבילי הם יהיו בדרך כלל כאלה שאני יוצא איתם עם שאלה ולא עם תשובה. השיר הזה של דרו דלינגר הוא כזה עבורי, והוא מלווה אותי כבר כמה שנים עד שהחלטתי לתרגם אותו ולקבע אותו בזכרון שלי ואולי של עוד אנשים.
אז, מה אתם עשיתם כשידעתם?
מה עשית? // תרגום
השעה 3:23 לפנות בוקר
ואני ער
כי הנכדים של נכדי
לא נותנים לי לישון
הנכדים של נכדי
שואלים אותי בחלומות
מה עשית כשכדור הארץ נבזז?
מה עשית כשמרקם הכדור נפרם?
בטח עשית משהו
כשהעונות אבדו מסדרן?
כשהיונקים, הזוחלים,
הציפורים מתו כולן?
האם יצאת לרחובות
כשהדמוקרטיה נגנבה?
ומה עשית
ברגע
שידעת?
מנכ"ל ונטעת
הדרך שלנו לחיות את החיים שלנו
היא בזרימה או בחוסר זרימה,
הרבה תלוי מי אנחנו ומה באופי שלנו
ומה בתרבות שלנו ומה באהבה שלנו-
ומה במי שאנחנו ומה שקיבלנו בגנטיקה, מהדורות מאחורה – כל אלה ועוד החליטו בשבילנו
האם נהיה בן אדם זורם או לא,
האם נהיה בן אדם חיובי או שפחות,
האם נהיה בן אדם שרודף אחרי החלומות שלו,
או זה שהחלומות שלו רודפים אחריו.
האם נהיה אדם שמאמין ומקווה-
או האם נהיה האדם שמוותר מראש,
כי אין לו את האהבה העצמית במנה מספיקה כדי להמשיך לחיות את החיים האלה כפי שהיה רוצה.
כי מה זה בכלל אהבה עצמית?
ההגדרה של הדבר כלל אינה מעניינת אותי,
אני רוצה להבין רק – איך אהבה עצמית גורמת לי להרגיש?
אם היא גורמת לי להרגיש טוב, בעל משמעות, גדול מהחיים, ובעיקר, שמח.
אז אני מבין שאהבה עצמית היא בשבילי, ואז ארצה להעמיק
ולאהוב יותר ויותר, את עצמי.
אבל אז יבואו הביקורתיים הציניקנים והצקצקנים ויגידו
די לכל הניו אייג' שיט הזה, או שמה זה אהבה עצמית, מה אתה סנוב
צריך לאהוב את כולם באופן שווה גם את כל מי שמסביבך
ואז ככה זה הרמוני,
אז אני לא חושב ככה.
אני חושב שכל אחד צריך לעשות עבודה עצמית מעמיקה לפני שהוא מגיש את עצמו לעולם
לאמא
לאבא
לחברים
למשפחה
לא היית רוצה להביא לכל אלה,
לאנשים שהכי חשובים לך בעולם
לאנשים שאת הכי אוהבת בעולם
את האני הכי שלם שלך, הכי מגניב, הכי טוב, הכי את?
לא היית רוצה לבוא בטוח בעצמך, אהוב ע"י עצמך, חסין, בלוק של אנושיות, מלא ברגש, לא מפחד להפגע, לא מפחד להרגיש, לא שוחה במעיינות של קנאה
לא היית רוצה להביא את הבן אדם הזה לאמא שלך?
לבן זוג שלך? לאנשים שבמעמקי ליבך?
לא היית רוצה שרוב החיים, הם היו מכירים את הבן אדם הזה?
ולא גרסה רדומה של עצמך?
הרי כולנו מכירים את הדימוי-
שצריך קודם לשים על עצמינו
את מסכת החמצן במטוס ורק אחרי זה על הילד.
הם רוצים שנפעל במצב לחץ על הצד הכי מחודד שלנו,
שנוכל להציל את הילד שלנו
כי מתי נוכל להציל אותו?
כשאנחנו בסדר, כשאנחנו בשליטה.
אז גם בחיים
תנו לעצמיכם קודם את החמצן ורק אחרי זה תתחילו לחשוב על אחרים.
הלוואי שאפשר היה להקפיא הכל ולהשתפר ואז לבוא שוב לעולם
אבל אין את זה,
וזה טוב, כי השיפור הכי טוב יגיע תוך כדי התנסות.
תוך כדי קפיצה למים.
אבל כפי שאתם יודעים, להיות יותר אתם, זה אפשרי
אפשרי ללכת לאיזה סדנה לשבוע של פיתוח עצמי סופר אינטנסיבית ואז לחזור לעולם.
קצת יותר ער, קצת יותר מחובר לעצמך,
סתם כי היה לך פרק זמן לחשוב על עצמך,
ללכת בדרך- שבדרך כלל למי יש זמן ללכת אותה,
בין העבודה, הסידורים, החיים?
אז היי, אתה.
אתה לא חייב לעצמך לכל הפחות את הגרסא הכי טובה של עצמך?
קחי את האחריות הכי קיצונית שאת יכולה,
אז מה זה בכלל אחריות רדיקלית?
אני חושב שכמובן אפשר לענות על השאלה הזו בהמון דרכים,
אם אני צריך לתמצת, זה לוודא שהמערכת סגורה, ודבר לא נופל בין הכסאות
איך בונים את המערכת של החיים שלנו ככה שדבר לא נופל ועדיין מרגישים קלילות?
זה לא פשוט, אבל זה אפשרי.
ולמה היא רדיקלית?
כי זו משימה רדיקלית, כי לבנות מערכות זה דבר מורכב ורגשי, ומנוגד להרבה אמונות שלנו, ולו רק בגלל אלה, היא רדיקלית.
גם הרגלי הנוחות הם קיצוניים מטבעם,
תחשבי כמה קשה לשנות דברים,
בעולם, באנשים אחרים, בעצמך
למה?
כי הרגלים הם קיצוניים, נוחות היא קיצונית.
ולכן
קחו שני כדורים לפני שאתם הולכים לישון מחר בלילה
אחד של אהבה עצמית
והשני של אחריות רדיקלית.
לחיים.
הטור הזה יגיע כל חודש ומטרתו להביא תובנות ולעסוק בדברים האלה כחלק מחיינו.
מחשבות, בקשות, בנושא אפשר לכתוב לי לפרטי: shay@redpill.co.il
מנהל כספים עמותת ונטעת
הבריאות שוכנת בכל אחד ואחת מאתנו מעצם קיומנו בגוף פיזי בכדור הארץ. הבריאות היא כוח החיים המניע אותנו, היא התנועה האינסופית של התאים, המשתנים ומתעצבים כמו שתאים של פרי מתחילים מניצן, לפרי בוסרי, ומשם לפרי בשל שקמל, מתעפש וצונח אל הקרקע, ולאחר מתמזג עם האדמה. בריאות היא תנועה, ועל כן, כל עוד אנו חיים, היא נמצאת בנו.
מאחר וכל איבר המרכיב את גופנו נע ומשתנה לפי כוח החיים המניע, הוא מכיל בתוכו בריאות. מהתא הקטן ביותר, ועד האיבר הגדול או הארוך ביותר בגוף, ממיקרו ועד מקרו, כל עוד גופנו חי, הוא מכיל בתוכו בריאות. כל גוף הוא יקום שלם, וכל הגופים הם חלק מבריאות עוד יותר גדולה, מהאורגניזם החי שהוא היקום, שכנראה גם נמצא בתוך עוד יקום, ועוד יקום, עד אינסוף. והאינסוף הזה נמצא בגלי הים, ברוח, במזג האוויר, בעצים, ובגוף האדם.
בריאות היא לא רק תנועה, היא גם דינאמיות. התנועה הדינאמית עוזרת לנו להסתגל למצבים שאליהם אנו נחשפים, אפילו בלי שנדע, כמו שצמחים יצליחו להסתגל לתנאים סביבתיים לא אידיאליים. נבט של צמח שגדל על הר שלם של פלסטיק- הוא ביטוי לבריאות. הוא ביטוי לתנועה הדינאמית של הטבע, שתמיד בידיים אוהבות יציע פריחה. אותה תנועה דינאמית קיימת גם בגופנו, אשר מסתגל לרגשות שאנו מכניסים לתוכו, לאוכל שנכנס לתוכו, למזג האוויר, לסביבה האנושית או ה"לא אנושית", לסביבה הטבעית או העירונית. וכך בלי שבכלל נשים לב, הבריאות היא בכל מקום.
אך בחיי היומיום שלנו נראה כי יש דפוסים מסוימים שמוצאים את מקומם בגופנו וגורמים לאי נוחות, שלעתים צוברים מתח ומגבילים את התנועה שבגוף. הגוף שלנו בנוי מתאים שמתקשרים אחד עם השני בין עצמם ובין סביבתם, ועם גופים אחרים, ועם העולם כולו, כל הזמן. מכך ניתן להסיק שגופנו קולט מידע, מעבד אותו בתוכו, ומסוגל להקרין החוצה דפוסים שלא נוחים לו, לדוגמא: אני חש משהו שאינו נעים לי, אני מעבד אותו במוחי ובגופי, ופולט אנחה- קול ואנרגיה שיוצאים מגופנו, ומביאים אחריה תחושת הקלה, וחזרה לתנועה מחודשת. כאשר הגוף נמצא בתקשורת מתמדת, גם רגש או טראומה לא מעובדים יכולים להיקלט בגוף אך ללא התמרה כלשהי להישאר "תקועים" ובכך לעצור את החיים, "לעצור את התנועה". אולי הם מבקשים- יחס, עצירה, התבוננות, אנחה. כאשר מערכת העצבים לא מקבלת הזדמנות לעכל את הרגשות, התחושות והתנועות שמתקיימות בתוכה, ולהתחבר למקצב של היקום, יכול להיווצר "חולי", שמזמין את האדם לעצור ולקחת נשימה לתוך הכאב, שמתוך יחס והכרה יוכל להתמיר ולשוב לתנועה בריאה ומחודשת, לחזור לאיזון.
כאשר מתקיים מרחב בטוח ובריא שמאפשר למערכת העצבים לקלוט את הסימן ולהבין שעכשיו זהו זמן טוב להתמרה שכזו, הגיע זמן לעצור ולנשום- מערכת העצבים מתחלפת לאט לאט ממצב מגונן ששומר עליה ועל גופנו לאורך היום (מול גירויים אינסופיים שלעתים קרובות בחברה שלנו גם לא נעימים למערכת העצבים ולגוף), למצב רגיעה שבו מתאפשר לה להשיל מחסומים שאינם רלוונטים יותר ולחזור לתנועה זורמת ובריאות מיטבית- כמו שהיא תמיד פועלת, למען בריאותנו הגופנית והפנימית באופן תמידי.
במילים אחרות, המערכת הפנימית שלנו היא מיקרו מערכת כחלק ממערכת אקולוגית גדולה שתמיד פועלת מתוך בריאות, אנו רק צריכים לאפשר לה את התנאים החיצוניים והפנימיים המתאימים כדי שהבריאות הזו תוכל לקבל מקום רב יותר ולהפיץ בתוך כל תא את האור והחיוניות שקיימת בכל גוף שנולד.
לסיום, הבריאות היא גוף כמו שהבריאות היא עץ, כמו שהיא חלל, וכך הלאה.. הבריאות היא האינסוף, ובני אדם כחלק מההיסטוריה הגופנית שאין לה סוף, הם התגלמות הבריאות בעצמם- הבריאות היא אנחנו.
שני עצים נחושים שממש 'בקעו' מהסדק,
בקודקוד מפלי נוואדה, יוסמיטי 2022
"קהילות של תקווה" הוא סרט שנולד מתוך חיפוש אחר תרבות מתחדשת.
זוהי הזמנה לגלות דרך חיים חדשה.
דרך חיים הנמדדת לפי מקצבי הטבע, עומק הקשר האנושי, האופק העצום של הפוטנציאל האנושי. זו דרך החיים בכפרים אקולוגיים.
(שימו לב שניתן להפעיל תרגום לעברית)
הסתיו הגיע? החצבים הראשונים כבר כאן!
חם לכם? מידות החום החלו שוב לטפס.. אולם, אחד מסמלי הסתיו המובהקים והמוכרים ואחד המפורסמים בפרחי ישראל – החצב המצוי – כבר פורח.
אנשי בית ספר שדה חוף הכרמל של החברה להגנת הטבע תיעדו בימים האחרונים פריחה ראשונה של חצבים. שחף רטר, מנהלת בית ספר שדה חוף הכרמל של החברה להגנת הטבע, מספרת: "הסתובבתי בשטח שלנו ונתקלתי פתאום בעמודי הפריחה של החצבים. לא האמנתי שאני רואה פריחה בתקופה הזו. אנחנו רואים לפעמים פריחה מוקדמת, וזו הפתיעה אותנו, ועוד בשיאו של הקיץ, החום והלחות. הפריחה הלבנה עומדת בניגודיות מוחלטת לרקע הצהוב והיבש ועבורי, הפריחה הזו מסמלת שלא משנה מה יקרה, הטבע ממשיך בשלו ומתחדש מדי עונה, מפתיע ומרגש את כולנו.
לדברי אבנר רינות, סוקר ביחידת סקרי טבע עירוניים של החברה להגנת הטבע, עמודי הפריחה של החצב עולים לרוב בסוף חודש אוגוסט ובמהלך ספטמבר, והפריחה נמשכת לעיתים עד סוף חודש אוקטובר. "לעיתים ניתן לראות פריחה מוקדמת מהרגיל כבר בעיצומו של הקיץ בחודש יולי.
לרוב פרטים מקדימים נמצאים ליד מקור מים קבוע כדוגמת צינור השקייה, נחל, מעיין וכדומה. לחצב המצוי בצל שאוגר אנרגיה (סוכרים) במהלך החורף באמצעות פוטוסינתיזה, והוא שמאפשר לו לפרוח בתקופה בה כמעט אף צמח אחר לא פורח – בסוף הקיץ ובתחילת הסתיו. "שמו של החצב נגזר מיכולתו לחצוב בסלע והבצל הוא אחד הגדולים מבין צמחי הבר בישראל.
אחד הדברים המיוחדים בחצב הוא עמוד התפרחת, שאחרי כמה שנים וכמויות גשם מתאימות, יכול להגיע לגובה של מטר וחצי ואפילו מעבר לכך. "הפרחים נפתחים לפנות ערב והחצב מתמחה בהאבקת לילה ע"י רפרפים ובבוקר ע"י מיני דבורים וצרעות שנמשכות לצוף המתוק שלו. גם ציפורים אוהבות את הצוף הזה", מוסיף רינות.
למי שעוד היה צריך צידוק,
לפי מחקר שנערך באוניברסיטת קולורדו ופורסם לאחרונה, לגינון קהילתי
יתרונות בריאותיים והוא יכול לעזור להפחית גורמי סיכון לסרטן ולמחלות
כרוניות אחרות.
המחקר מהווה הניסוי המבוקר הראשון בתחום הגינות הקהילתיות והוא כלל כ-500 משתתפים בין השנים 2019-2017
המשתתפים בניסוי חולקו לשתי קבוצות – קבוצת בקרה וקבוצה שלקחה
כחלק בפעילויות גינון קהילתי.
לפי הניסוי, אלו שהשתתפו בפעילות של גינון קהילתי עשו יותר פעילות
גופנית ואכלו מזון עשיר יותר בסיבים תזונתיים. בנוסף, רמות הלחץ
והחרדה שלהם ירדו באופן משמעותי. ממצאים אלו מעידים על ההשפעות
החיוביות של גינות קהילתיות על הבריאות והרווחה של קהילות. בהתאם
לממצאים, החוקרים טוענים שקידום ועידוד גינות קהילתיות יסייע
להתמודדות עם גורמי סיכון למחלות שונות – תזונה לא בריאה, חוסר
פעילות גופנית וניתוק חברתי.
לכתבה המקורית מהג'רוזלם פוסט
לגליון MEIDATA ממנו נלקחה הכתבה
נוכח העלייה החדה והמדאיגה בעוצמת פגיעתם של מזיקים חדשים וישנים בגן הנוי, מארגן תחום הנדסת הצומח בשה"מ, כנס חירום, שמטרתו להציג חלק מהפתרונות שכבר נבדקו והוכחה יעילותם, וכן רעיונות להתמודדות עם מזיקים קשי הדברה בטווח הקרוב.
בנוסף, נתוודע לכמה מזיקים חדשים, העלולים להסב נזקים משמעותיים לגן הנוי בעתיד הקרוב, ונעלה הצעות להתמודדות עמם.
יתקיים הכנס הן במפגש פרונטלי והן ב'זום'. המגיעים לכנס ייחשפו להדגמות של נזקים שונים ויקבלו
חומר מקצועי כללי בתחום הגינון.
קישור להזמנה לכנס חירום מזיקים בגן הנוי
מהם יסודות החקלאות המסורתית המקומית?
מה הופך עצים ביער מאכל לעצמאים וחסונים כמעט כמו עצי חורש?
כיצד ניתן להשביח את החקלאות בת זמננו באמצעות טכניקות חקלאיות מסורתיות
כיצד מכינים את הקרקע לשתילה, מכינים ייחורים ושתילים, מבצעים הרכבה, מנביטים זרעים, גוזמים ומעצבים עצי פרי שונים?
על כל השאלות האלו ועוד נענה במהלך הקורס בו נלמד יחד על ידי עבודה של כל שלבי הקמת הבוסתן הלכה למעשה ותחזוקה מעשית של גנים ועצי פרי בוגרים.
בהנחיית נדב רזניק ובלווי עמית פומפן "ילקוט הרועים"
קישור לקורס
אפיון התפקיד:
– התנהלות לוגיסטית מול ספקים
– שליחויות ברכב
-המשרה בעלת תשלום פרוייקטאלי וכנגד חשבונית
דרישות התפקיד:
-יחסי אנוש נעימים ואהבה להתנהלות עם א.נשים
-רכב פרטי
-מגורים באזור גוש דן
-יתרון לבעלי ידע בMonday
להגשת מועמדות נא לשלוח קו"ח לדוא"ל: Dorzinger@venatata.org
לפרטים נוספים קישור לאתר
כותב המגזין, פעיל עיר יער, ממייסדי עמותת ונטעת
עורכת המגזין, פעילת עיר יער, צוות מדיה עמותת ונטעת
כותבת תוכן במגזין, פעילת עיר יער, צוות עמותת ונטעת
כותבת תוכן במגזין, מתכננת פרמקלצ'ר, אזרחית עיר-יער
אגרונום, נאמן אילנות, לשעבר פקיד היערות, כותב תוכן במגזין
כותב תוכן במגזין, אזרח עיר-יער
כותב תוכן במגזין, איש קהילות, אזרח עיר יער
כותבת תוכן במגזין, צוות מאה אלף, עמותת ונטעת
