ספר לנו על עצמך
אני בן 32 ובעל תואר במדעי המוח. עד גיל 15 לא קראתי וזה הישג חשוב עבורי, להוכיח לעצמי שאני מסוגל. בתחילת דרכי פיתחתי פתרונות טכנולוגיים לתחום הAD-Tech ולאחר כשנה של עבודה הגעתי לצומת קבלת החלטות, בה היה עלי להחליט האם להיות נאמן לערכים שלי או להמשיך ולפתח את האפליקציה שתאפשר לי להרוויח הרבה כסף, אבל תעשה דברים שאני לא שלם איתם. שם פגשתי את הקוד האתי הפנימי שלי ומתוכו יצאתי למסע חיפוש עצמי, שהוביל אותי בסופו של דבר לתחום האנרגיות המתחדשות. 

הבנתי שעשייה סביבתית בוערת בי ועל אף הכישורים הבינאישיים שלי והידע אודות טבע נפש האדם, החלטתי ללמוד ניהול פרויקטים סולאריים. במקביל ריתק אותי תחום ההידרופוניקה והתחלתי ללמוד קורס בהידרופוניקה ומצעים מנותקים במכון וולקאני.

לאחר תקופה בתחום הסולארי ביקשתי הפוגה מהעולם הטכני ורציתי לממש את כישורי בעשייה קהילתית, תחום שאני מאמין בו. מוניתי ע"י קואליציית SaveRedMed בהובלת "צלול" אשר מונה עשרות ארגוני סביבה מובילים, להפיק את פעילות הקואליציה בוועדת האקלים בשארם א-שייח'.
קואליציית הארגונים, מקיימת מאבק צודק וארוך שנים, למניעת הרחבת פעילות הנפט המזהמת של חברת קצא"א, במטרה להגן על שוניות האלמוגים הייחודיות באילת.

קצא"א, למי שאינו מכיר, היא חברה ממשלתית שמחזיקה בצינור הנפט שעובר בין אילת לאשקלון. נכון להיום, ציר תובלת הנפט האזורי נע בעיקר דרך תעלת סואץ. הוא מספק פרנסה למצרים ושכנותיה ונחשב לבטוח וותיק. קצא"א הוא צינור בארץ ויש לו יתרון, הוא מאפשר עסקאות בילטרליות, כלומר העברה דו כיוונית של נפט. בעוד הנתיב המרכזי היום, בתעלת סואץ', בעל שתי הסתעפויות נפרדות.

קצא"א יעילה יותר כלכלית וחוסכת כמה עשרות מיליוני שקלים. סכום זניח ביחס לסדרי הגודל של שינועי נפט עולמיים בהיקפים של מיליארדים.
ההשלכות האפשריות הרות אסון. החיסכון הזעום הזה עומד כנגד סיכון מחריד עבור שוניות האלמוגים שבאילת שהן ייחודיות ובעלות עמידות למה שנקרא termal bleching, כלומר יש להן חסינות לעליית טמפ' הים שחיסלה כבר כ50% משוניות האלמוגים בעולם.
אוצר הטבע הזה ישמש כנראה כמקום המפלט האחרון לשוניות העולם כולו!
מספיקה תקלה אחת, ואנחנו צפויים לאבד כל קשר עם שוניות האלמוגים. כל זה בעבור התעשרות קלה של כמה בעלי הון מקומיים…

אני נהנה לשלב בין העולמות. היום בנוסף לפעילות שלי עם עמותת "ונטעת", אני בעלים של חברה העוסקת בהטמעת טכנולוגיות מתקדמות בתחום של אנרגיות חדשות. בחברה שבבעלותי אנחנו מקדמים שלל רב של פתרונות טכנולוגיים מתקדמים בראיה הוליסטית מקיימת לצד עשייה חברתית אקולוגית. הגעתי לפרויקט ג'סר ב"ונטעת" והתרגשתי ללמוד לעומק את החזון של עיר-יער ואת היכולת שלנו להשפיע ולסייע איפה שבאמת צריך.

מה למדת עד כה?
ראשית הכרתי את הישוב וראיתי אותו על המפה. הכרתי את נמל הדייגים המפורסם ומעבר לזה לא ידעתי כמעט דבר.
עברתי לגור בעמיקם לפני מספר שנים, קרוב לטבע וראיתי כמה זה ממלא אותי. הבנתי כמה ליבה אקולוגית ירוקה היא חיונית. זה מחבר אותי למקום ולחזון האישי לאומי שלי במספר רמות.
בג'סר אני לומד להכיר את הציבור המורכב, את הנפשות הפועלות ואת ההיסטוריה – את התודעה הקולקטיבית של המקום.
אנחנו עובדים בתהליך של ריפוי, שיקום והתמודדות עם הייאוש, האבדן והתסכול האדיר ששורים שם.

המקום מוכר היום ככפר דייגים קטן שמתגוררים בו דורות של דייגים, אבל ממקורות היסטוריים למדתי שמדובר בעובדים שהובאו במאה ה-19 לבניית קו הרכבת, בדואים מאזור מצרים ואפריקה. הם ככל הנראה המקור לאנשי ג'סר. עד תחילת המאה העשרים התגוררו אנשי ג'סר באזור זכרון במחצבה. כאשר החלו בפעילות המחצבה, במקביל יובשו הביצות באזור – הם נדרשו לעבור למיקום הנוכחי וכל תושב קיבל 30 דונם.
אמנם ניתנה להם אדמה שיכלה לשמש לחקלאות אך הם לא ידעו איך לעבד אותה והתחילו לעבוד במשקים באזור. במרוצת השנים תושבי ג'סר בעיקר עבדו עבור קיבוצי ומושבי הסביבה וכך נוצרו פערים חברתיים גדולים.

למעשה נוצר מצב שתושבי ג'סר שמונים כיום כ- 15,000 איש מתגוררים על 900 דונם בלבד בניגוד למצב בישובי הסביבה, לדוג' 15 אלף דונם לכ- 700 אנשים. בג'סר יש צפיפות אוכלוסין גדולה מאוד, מהגדולות בארץ. המצב החברתי בישוב קשה. יש רבים שמכורים לסמים וקיימת אלימות עד כדי מקרי רצח.
נוסף על כך, רשות הטבע והגנים השתלטה על כל החלק הצפוני ולקחה אפילו את החלקה הקטנה של הטבע שהייתה בישוב. המועצה האזורית חלשה ודלת משאבים ויש אפליה מוסדית ברורה ברמת התשתיות.
הגישה לכפר מסורבלת ומוגבלת, ישנו נתיב כניסה בודד לישוב של 15 אלף תושבים. נתיב אחד מתחת לגשר של כביש 2. כמובן שבלי מחלף, אלא גישה רק לכביש 4. זה מקומם.

מה מושך אותך לעבוד שם?
אני מבין בצורה ברורה שאנחנו לא יכולים להתעלם מהסיטואציה שקורית שם. עלינו להתחיל לעבוד עם האנשים, לחזק אותם כדי שהם ידעו לאסוף לעצמם את המשאבים והידע לטפח את הכפר שלהם. הם כאן. הם חלק מאוכלוסיית מדינת ישראל ולא ילכו לשום מקום. לכן, בעיני חייבים למצוא את הדרך לסייע. אנחנו רוצים לשפר את איכות החיים של כל תושבי המדינה – העולם. אז בטח אלו שנמצאים כל כך קרוב אלינו ובמצב כה מורכב. אני רוצה לראות את תושבי ג'סר חיים טוב בנחת ובשלווה ובטוח שאת גליי הטוב הזה נחוש גם אנחנו טוב טוב.

עם כל הקושי והמורכבות בג'סר יש גם נקודת אור גדולה. שליש מתושביה של ג׳סר, 5000 במספר הם ילדים בגילאי 3-18. יש לנו הזדמנות נדירה ומדהימה לעבוד עם דור העתיד. לכן אנחנו שוקדים במרץ על תוכניות חינוכיות מאוד מתקדמות המכילות ראיה הוליסטית רוחנית ומעצימה, המקדמת את כוחו של הפרט לסייע לעצמו לקיים סביבה בריאה ונעימה – עבורו ועבור סובביו. אנחנו נשענים על התיאוריות הפסיכולוגיות – סוציולוגיות המתקדמות ביותר, משלבים מערכי שיעור מוכחים ומוצלחים במיוחד, לצד גינות יער חקלאיות יצרניות, המשמשות את הפעילות החינוכית. למעשה, אנחנו מיישמים את המודל המיוחד של העמותה, המחבר בשלושה מעגלים: אדם-אדמה-קהילה.

אנחנו מבינים שהיום הדרך להגיע לילדים היא דרך עשייה חווייתית, כך בעבודה בגינה בשילוב עם התרבות המקומית ועם עבודה פרטנית- אנחנו מצליחים להנחיל ערכים גבוהים של שלום, אחווה ורעות, פתרון סכסוכים, יצרנות כלכלית ועוד. כל זה מתוך היכרות עם דפוסי הטראומה הקולקטיביים, פירוקם לגורמים והתמודדות ישירה עימם באופנים מאפשרים.

אנחנו פועלים בתוך סבך מרוכב, מלא בפרטים וסוגיות אינסופיות, אך לא בוחלים באמצעים למען שיקום האדם, האדמה והקהילה. אנחנו דואגים לייער את העיר כדי להביא למימוש חזון של גן עדן קטן באחד מהאזורים היפים ביותר בארץ.

יש רעיונות או התחלות מעשיות?
בטח! אני מוביל צוות של שלושה אנשי צוות ואנחנו שוקדים בוקר, צהריים וערב על תוכניות רבות ומגוונות לקידום חזון גן העדן – עיר יער שלנו, לצד קידומה של ג'סר ברמה הכלכלית, ערכית, חברתית וסביבתית.
הצוות שלנו מונה: כותב תוכניות חינוך, מנהלת קהילה ואותי שמנצח על כל החגיגה.
הקמנו גינה ראשונה בשיתוף פעולה עם המרכז להעצמת נשים, הוצאנו קול קורא למערכות החינוך וגייסנו 6 בתי ספר, בהם נקים גינות ונפעיל את תוכניות החינוך שלנו. במקביל אנחנו מפעילים את המרכז להעצמת נשים, כמו גם פעילויות סביבתיות חברתיות וקהילתיות עם מנהלת הקהילה המקומית שלנו, בשיתוף פעולה מלא עם המועצה. השתלבנו בתוכניות העיר, הסבנו תוכניות של פארקים ליערות מאכל קסומים, אורגנים ונעימים, עם עיצובים מתקדמים במיוחד.

אנחנו עובדים על הקמה של מפעלי מזון מקומיים, לצד יצרניות מזון, הן בבית הספר והן בגינות הציבוריות. במהלך השנה, לאחר הקמת הגינות נתחיל לצאת לנטיעות במרחב הציבורי, בו נפעל לייער את העיר ולמתן את החום האדיר שנמצא ברחובות עם צמחייה שוקקת וחיה. מרחבים ירוקים נעימים שכיף לשהות בהם – שהטמפרטורה בהם מאוזנת, שיש בהם חיים, המווסתים רעלנים ועוד שאר מזיקים. סביבה המשפרת באופן דרסטי את איכות החיים. אך לשם כך אנחנו תחילה פועלים אל מול הקהילה – לשלבם בעשייה ולאפשר להם תחושת שייכות.

צריך להבין – תושבי ג'סר לא חשים שייכות, לא למדינת ישראל שמתנכלת להם וגם לא כל כך לחברה הערבית. לכן תושבי ג'סר חייבים להרגיש את הקשר למקום, לעצמם ולעמם. אנחנו חייבים לייצר את החוויה של – זכות לדאוג ולקיים את המקום בו הם חיים באופן שיעשה להם טוב. נכון להיום הם חרדים מכל דבר שנעשה עבורם- שמא יילקח מהם עוד מהקצת שלרשותם. הם מזכירים קצת את הילד המפוחד והדחוי שיושב בשקט בצד עם אוצר גלום בידיים שאף אחד לא רואה.

אנחנו יוצרים תוכניות הכשרה למורים, הן לעבודה בגינה והן לחשוף את המסוגלות ביצירה והכוח להוביל ולשנות את הסביבה. נוסף לכך, אנחנו שוקדים על הפעלת אינקובטור עסקי חקלאי שיסיע בהקמה וטיפוח של מיזמי חקלאות שונים לצד, מתן תכנים קהילתיים מעצימים ומשקמים עבור הקהילה, כמו גם פיתוח מערך ״סוכני סביבה״ – קבוצה של מובילים שיקבלו את הכלים להוביל את השינוי הסביבתי המתבקש בג׳סר. האינקובטור יוצר מנגנוני פעולה מקיימים שמקדמים במרץ את ייעור העיר. כל זאת, לצד גיוסים נוספים לעבודות תשתית משמעותיות עבור היישוב. אנחנו רוקמים מודלים שנשמח ליישם בעוד ישובים, וערים ברחבי מדינת ישראל כדי לקדם את היער העירוני, את העושר והשפעה המופלאים הזמינים לנו וליכולתינו.

הפרויקט מוקם בשיתוף פעולה עם החברות השותפות במאגר הגז הטבעי לוויתן (שברון מדיטרניאן לימיטד, ניו מד אנרג‘י, רציו אנרגיות) ואנחנו עובדים כמובן גם באופן צמוד עם ראש המועצה, מוראד עמאש פאתחי, ומהנדס המועצה בכדי להשפיע על תוכניות העיר לכלול עוד ועוד שטחים. הצלחנו לשנות תוכניות לפארקים באזור והפכנו אותם למקומות מיוערים, קסומים ונעימים.

מה החלום שלך לשנים הבאות?
אני חולם לשנות את התווך האורבני במדינת ישראל.
ליצור תכניות חינוכיות אקולוגיות שמחברות אנשים לאדמה ולסביבה.
לתכנון מבנים כמו בתי ספר עם עצמאות אנרגטית. אני חולם לממש את חזון גן העדן עלי אדמות, ואני לא יודע מה עולה לכם כשאתם חושבים על גן עדן, אבל אני ישר חושב על יער שוקק חי ומלא בצמחייה יפיפה ונעימה מלאה בכל תנובת הארץ- פירות, ירקות ושפע אורגני אמיתי מופלא, נעים ועשיר. אני חולם על אנשים שחיים בשלום עם עצמם ועם סביבתם. אני חולם על מקום שדואג לכולם לשפע, בריאות ושמחה. אני חולם על לחגוג את הברכה המופלאה הזו, את העידן המדהים ומעורר ההשראה הזה. אני חולם על כך שנצליח לראות את כל הטוב האינסופי המטורף שנמצא למרגלות רגלנו. אני חולם שנגלה את המקדש הפנימי בכל אחד ונזכור כל יום שאין אחד שאינו חלק מהאחד. שחשיבותו של כל פרט היא לעין שיעור גדולה ועצומה.
שאנחנו כאן יחד. שאנחנו אחד באמת, שפועל ועובד יחד אל עבר הגילוי המיוחל. שתמיד אפשר יותר טוב, שיש עוד אינסוף לגלות, ושכולנו כאן יחד לתמוך ולעזור אחד לשנייה לגלות ולהגשים כל רעיון, כל חלום.
גם את החלום הזה. האדמה עליה אנחנו צועדים היא אדמה קדושה, לא בגלל שכך נכתב באיזה ספר, אלא כי כל צעד שלנו קודש הוא, וכל צעד שאנחנו צועדים עליה מקרב אותנו עוד מילימטר אל עבר הגן המיוחל.

" יש מקום קרוב כל כך בו רוחות נושבות ברכה
על המרפסת בוא נשב נביט באופק נח לו על העולם
ובלב נשכין שלום הכל בסדר יש מקום
יש מקום ויש שלום גן העדן שוב מותר לכולם
בתים זוקפים ראש בלבן הפירות שופעים בגן
ילדים יונקים בריאות החלומות רוקמים את המציאות
יש מקום כאן לכולם לכל אדם נברא עולם
והכל מותר והכל מותר והכל מותר

כאן הזמן נדיב וכאן תמיד אביב
והדלתות והפתחים תמיד פתוחים שיכנס המזל
לחם כאן על כל שולחן הפרחים פורחים פה
בדרכים ובהולכים בחיוכים וגם בשיר הזה כאן
אהבת אמת תמצא בכל אשר תהיה
אתה… אה…
והכל מותר והכל מותר והכל מותר"

(יש מקום, שירת המעגל, תרגום: נועה עילי-שילה )