לתרומה

אזרחי עיר־יער

לתרומה

מגזין עיר־יער | יוני, סיוון

אמא אדמה

אמא אדמה

מגזין עיר־יער | יוני - סיוון

עיר־יער

שרשרת האימהות שהביאה אותנו עד הלום

דבר המערכת

החודש אנחנו מקדישים את המגזין שלנו למרווה המשולשת. המרווה מסמלת בתרבויות רבות את האמא הגדולה שלנו. היא צמח שמזוהה עם ניקיון וטיהור. רבים מאיתנו מכירים את הריח של עשן המרווה שמטהר את הבית. 

לעיתים יש תחושה שהתרבות שלנו שכחה את אמא. שכחה מאיפה הגענו כולנו. רבים מהילדים שלנו לא יודעים כיצד נראה גזר אם הוא לא ארוז בניילון על המדף עם המילה "גזר" מודפסת עליו. רבים מאיתנו לא יודעים מי גידל את הירקות שלנו, ממה עשוי הדשן שלנו, איך נוצרים הנחלים שלנו ולמה הם מזוהמים ומה קורה למעיינות של הארץ שלנו. 

הילדים שלנו נמצאים כל כך הרבה שעות בלי ההורים שלהם. אני כאבא יודע לומר שזה ממש פצע שאני מרגיש אותו בצורה יומיומית. שתיים שלוש דורות אחורה בעדות רבות של העם שלנו – הילדים היו גדלים עם סבא וסבתא בסלון – משפחה שלמה – שיש לה המשכיות של סיפור. משפחות רבות גידלו את המזון שלהם. הכירו את הטבע שסביבם. הכינו את הלחם שלהם מהדגנים שגדלו באדמה שלהם או של השכנים שלהם. 

מי מחנך את הילדים היום? מורים
מי מרפא את הילדים היום? רופאים
מי מאכיל את הילדים היום? חקלאים

מי נוטע את רוב העצים בארץ היום? קבלנים
מי גוזם את רוב העצים? קבלנים
מי כורת את רוב העצים? קבלנים

אין לי כעס כלפי אף אחד מהגורמים האלה. וגם לא ביקורת. אבל אני מתבונן על עצמי כהורה, כאזרח – כשומר אדמה. איפה אני בכל אחד מהרגעים האלה?

מי ישמור על הילדים אם לא נהיה יותר נוכחים בתמונה? מי ישמור על העצים אם לא נהיה יותר מעורבים בכל השלבים?

אמא אדמה מזמינה אותנו לשוב הביתה – המערכות שסביבנו מאותתות לנו – יותר זמן עם ההורים, יותר זמן עם סבא וסבתא, יותר זמן עם הגוף שלנו, יותר זמן עם החברים שלנו – 

יותר זמן עם האדמה. אמא אדמה.

ספציפית אני רוצה להזמין את כולנו להירתם למאבק מאוד חשוב שמתרחש ברגע זה באחד החופים של הכינרת – שמקימים בו מרכז תיירות ובשמו רוצים לכרות מעל 200 עצים. אחת מעורכות התוכן שלנו היא אמא מדהימה שמובילה את המאבק האזרחי המרגש הזה – היא בוחרת כאמא לשמור על אמא אדמה ואנחנו מזמינים אתכם לחתום על העצומה הזו – על הערער הזה – ולהציל כל עץ בארץ שלנו. העצים שלנו הם החיים שלנו.  

הנה קישור לטופס – כל אחד יכול למלא ללא קשר לאיזור המגורים שלכם. 

שלכם ושל אמא אדמה – אביב בייליס לרנר

הזרע החודשי: המרווה המשולשת

הכל על המרווה המשולשת - עם הילה ממשתלת "זרעים מציון"

כדאי לדעת

מרווה משולשת היא שיח המגיע לגובה של מטר אחד ואף יותר, בעל עלים לבידים בצידם התחתון, ירוקים לבנים בצידם העליון כאשר לחלקם יש בבסיס עוד שתי אונות קטנות בהרבה מהאונה האמצעית מה שיוצר בעצם "משולש" ועל כן שמה "משולשת".

המרווה המשולשת היא ערך טבע מוגן בישראל‏. מרווה משולשת היא מלכת צמחי הרפואה העממית, היא משמשת ברפואה העממית ומוזכרת כבר מימי הרומאים. בהקשר של שימוש רפואי, מייחסים לה: ריפוי פגעים בדרכי הנשימה; ריפוי פגעים בדרכי העיכול, החל מהחך והחניכיים ועד לפי הטבעת ואזורי הכבד. העלים מכילים שמן אתרי וטאנינים המשפיעים על – חיטוי וניקוי כלי הנשימה, כמו כן, טובה נגד פצעים בעור ונגד פטריות בין אצבעות הרגליים; נגד לחץ דם גבוה, חוסר תיאבון, כאב-ראש, רעידות בידיים, כאבי פרקים, כאבי אוזניים. מומלץ כסם מְשַׁתֵּן, טוב לטיהור הדם. עלי הצמח יפים ומשמשים כתבלין וכצמח רפואי.

לפני שלושים שנה הקים ציון סימן טוב את משתלת "זרעים מציון" אשר עוסקת בשימור והפצה של זרעים, פקעות וצמחי בר ארץ ישראלים. בכל פעם שמסילת רכבת חדשה נסללת – ציון והצוותים שלו יוצאים לשטח – מצילים אלפי פקעות וצמחים נדירים ומוצאים להם בית חדש. המשתלה שלהם בכרם מהר"ל היא קסם אמיתי עם פקעות של רקפות בנות מעל למאתיים שנה ועוד הפתעות מהטבע. ציון והבת שלו הילה בחרו לצאת לדרך משותפת עם תנועת עיריער ולתמוך בנו דרך הפצה של זרעים לאלפי אזרחים ברחבי הארץ!

רוצים לתמוך בהקמת גינות טיפוליות במוסדות שיקום ולקבל את מנוי הזרעים?

כל הפרטים כאן

מה האתגר שלנו החודש?

מה צריך להכין

  • כלים אטומים – צנצנות וקופסאות פלסטיק
  • זרעים
  • נייר או צמר גפן לספיגת לחות

שלבי העבודה

  1. תצפו בסרטון בפרטי פרטים – שימו לב להוראות ותכינו את בנק הזרעים שלכם!
  2. אם אתם אזרחי עיר־יער – עליכם להנביט את כל זרעי המרווה שקיבלתם בדואר.
  3. לאחר הנביטה – מיכל אחד (לפחות) נשמור אצלנו בגג או במרפסת, מיכל אחד ניתן לקרוב משפחה ומיכל אחד לשכנה שמבטיחה לדאוג לאלה.
  4. ביצעתם את האתגר? איזה יופי! תעקבו אחרי ההוראות בפסקה הבאה כדי שנדע מה עשיתם!

שתפו את האתגר שלכם!

משתפים בשלושה שלבים פשוטים:

מהגג הירוק הגדול בעולם ועד לסלון

בשנת 2004 חברת פורד לקחה את המפעל הראשון שלה שקם 1917 ועשתה בו פרוייקט היסטורי – הם הקימו את הגג הירוק הגדול בעולם -מעל 42 דונם של צמחייה מעל הבניין המרכזי של המפעל!
בעזרת מרבדים מיוחדים שהונחו על הגגות של המפעל – פורד הצליחו –
🌳לצנן את מבנה המפעל ולחסוך בחשמל לקירור
🌳להאט את ירידת מי הגשמים שהציפו את האזור
🌳לייצר בתי גידול למיני ציפורים חיות
🌳ליצור מרחב בילוי לעובדי המפעל והמבקרים
🌳ולהצית את שוק הגגות הירוקים של כל צפון אמריקה!
פורד התחברה עם ארגון צעיר בשם CRADLE2CRADLE.
הארגון הזה לקח חברות שונות מעולם התעשייה ועזר להם להתאזן סביבתית בכל מיני צורות שונות. הדבר המרגש בארגון הזה הוא האומץ שלו לעבוד עם גופי תעשייה באמת גדולים ולהציע להם צורות דרמטיות לשינוי מבנה התעשייה שלהם.
מעבר לגג הירוק – פורד לקחו את השטחים הפתוחים שסביב המפעל ובעזרת עבודת שיקום אקולוגית אינטנסיבית הם נטעו יער של 1500 עצים, יצרו מערכת נרחבת לשימור נגר לעצירת מי הגשמים במאות דונמים סביב המפעל, שתלו אלפי צמחים שיודעים להוציא רעלים מתוך האדמה וכיסו את המבנים השונים במפעל עם תאים סולריים, צמחים מטפסים וטכנולוגיות נוספות לייעול אנרגטי.
מנהל המפעל ציין כי לא מדובר במעשה סביבתי פילנטרופי, אלא במהלך עסקי – הוא הראה כי בקיץ המפעל קר יותר ובחורף הוא חם יותר ואת החיסכון באנרגיה המעורב במהלך, את שיפור המרחב לעובדים שלו שנהנים להיות בסביבת העבודה שלהם ואת שיפור איכות האויר והמים בסביבה.
ארגוני סביבה רבים טענו שמדובר בGREENWASH מכיוון שחברת הרכבים פורד אחראית לפליטה אדירה של גזי חממה, זיהום אויר ושימוש בחומרי גלם טבעיים. ארגונים אחרים טענו כי מדובר בקידום משמעותי של כלים אקולוגיים ובנייה סביבתית + יצירת תקדים הסיטורי לגג ירוק וטכנולוגיה ירוקה מדהימה בקנה מידה רחב.
מה אתם חושבים?
בעוד מספר ימים ניפגש לשיחה מרתקת על GREENWASH – בין מאיה יעקבס המנכ"לית היוצאת של עמותת צלול ובין אביב בייליס לרנר מייסד עמותת ונטעת. איך עושים את העולם ירוק יותר מבלי לשכוח מהערכים שלנו?
ההרשמה ללא עלות!
להרשמה – תלחצו כאן!


סלון עיר יער עם מאיה יעקבס ב29 ביוני

נארח את מאיה יעקבס – פעילה סביבתית, מומחית לאיכות הסביבה הימית ויזמת בתחום הגנת הסביבה ובריאות הציבור. מנכלית עמותת צלול עד לאחרונה, במשך עשור.

בעברה שמשה כדוברת בלשכת ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, קצינת הסברה ראשית בקונסוליה ישראלית בניו יורק ונציגת ״הסכם יוזמת ז׳נבה״ בצפון אמריקה.
ניהלה את המרכז לפילנתרופיה בארגון "שיתופים", שימשה כיועצת עצמאית בתחום ההשקעות החברתיות עבור פילנתרופים, פוליטיקאים וארגונים.
בשנים 2012 – 2010 היתה סמנכ"ל קשרי ממשל ותקשורת הקרן לידידות.
משנת 2012 ועד לפני 4 חודשים שימשה כמנכ"לית עמותת "צלול" והפכה את הארגון לאחד המשפיעים וחשובים בישראל, שחתומים על כמה מההישגים הגדולים בהגנת הסביבה הימית ובריאות הציבור בישראל.

בימים אלו מאיה שותפה בהקמת מיזם שאפתני וגדול – המרכז לשיקום אקלים, שנועד להאיץ ולהרחיב את ההתמודדות עם משבר האקלים.

מאיה ואביב ידברו על המושג "GREEENWASH"
נענה יחד על שאלות מעניינות –

איך משנים את הכלכלה שלנו מבפנים תוך כדי שיתוף פעולה עם גורמים תאגידיים, ממשלתיים ופיננסים גדולים?
מה האתגרים בעבודה עם גופים גדולים? מה נדרש מאיתנו כארגוני סביבה ותנועה אזרחית כדי לעבוד בצורה חכמה ולהצליח לקדם את השמירה על האדמה, האקלים, הים והטבע?
כיצד משלבים – עשיית שטח, מאבקים, השקעות ירוקות וקמפיינים ציבוריים כדי לייצר תפנית דרמטית במאבק הסביבתי שכולנו לוקחים בו חלק?
איך חושבים בגדול? איך מתכננים בגדול? ואיך פועלים בגדול?

בואו להירשם בקישור הבא – תלחצו כאן!

סיפור אישי של אזרח עיר־יער - שי ערב לוי - אשר הקים את עמותת משקיעים באדמה/ כתבה וראיינה - שרית זיק חייט

שי מדריך בשומרי הגן, מורה, בן זוג לשלומית ובקרוב עובר מהרי ירושלים לטבעון. שי הפך לאזרח עיר־יער עוד בימיה הראשונים של עמותת ונטעת והקדיש את חייו לאדמה. 
הוא גדל במרכז תל אביב, מבלה זמן רב בנחל הירקון, מפליג, חותר ומדריך ילדים צעירים ממנו. שי למד הנדסת סביבה בטכניון בתקווה להשפיע לטובה וכיהן במשרת החלומות כראש תחום סביבה ברשות נחל הקישון. הוא גם כותב ספר בשם "שירים מהקישון" בהשראת התקופה הזו.

שי מספר כי: "בשנתיים בהן מילאתי את התפקיד, לבי נמלא שמחה למראה עופות מים, דגים וסרטנים בנחל, והתכווץ בכאב בכל ועדה בה אושרו צעדים פוגעניים לנחל."
הוא גילה כי בנוסף לזיהום מהמפעלים גם החקלאות פוגעת בנחל וכל רעל שזורם בו, מתחיל במקבלי החלטות עם שיקולים כספיים בעיקר.
הוא למד על בשרו ודרך בעיות במערכת העיכול איך כולנו מחוברים, הגוף שלנו, האדמה, המים ושבריאות הסביבה היא גם הבריאות שלנו.

משקיעים באדמה נולדה מתוך רצון להשקיע את הכסף במקום שהלב נמצא בו, לטפח קהילה שמגבה ותומכת בעסקים מקומיים. העמותה בעצם מתפקדת כקרן הלוואות ללא ריבית לחקלאים קטנים שפועלים עם הסביבה ולא נגדה – במטרה לעודד ולאפשר ליותר ויותר חקלאים ויצרני מזון קטנים לפעול ולשגשג כחלק מרשת ענפה ופורייה. 
בפועל הושקה התנועה בהפנינג מרגש בשכונת שפירא וקם מעגל מקומי ראשון בתל אביב שכבר נפגש פעמיים וניתן להצטרף אליו. דמי ההצטרפות למעגל הם 600 ₪ בשנה או 50 ₪ לחודש. דמי החברות הללו הם הקופה המשותפת שתהפוך להיות קרן הלוואות לחקלאים קטנים. במקביל העמותה נערכת לגיוס של חצי מיליון ש"ח שיהוו את הסכום ההתחלתי של הקרן.

חברי המעגל נפגשים אחת לחודש, אוכלים, נהנים, מכירים, מדברים על כסף אדמה והחיים. כשייאסף סכום מספק בקופת המעגל יחליטו חבריו בהצבעה דמוקרטית לאיזה חקלאי, יצרן מזון או יצרן קומפוסט מקומי יתנו הלוואה ללא ריבית. בחודשים הקרובים צפוי לקום מעגל גם בטבעון.

כך מונחת לה תשתית מקומית של חיבורים ונבנית מערכת יחסים טובה ובריאה יותר עם הא.נשים שמייצרים לנו את המזון ועם האדמה.

מי שרוצה להצטרף למעגל בתל אביב יכול ליצור קשר עם פרי: 054-5496672
מי שרוצה להצטרף למעגל בטבעון ו/או להצטרף לתנועה מוזמן ליצור קשר עם שי – 0544536801

 


דילמת השימור והצייד - אביב בייליס לרנר

לפני 150 שנה המתיישבים בצפון אמריקה יצאו לטבח רחב היקף שהכחיד כמעט לחלוטין את כל בעלי החיים הגדולים של היבשת. הם פעלו בצורה אכזרית ועיוורת כחלק מהמלחמה שלהם בילידי המקום. הם חשבו שאם הם יכחידו את הביזונים לדוגמא – אז לא יהיה לילידים מה לצוד.
 
ממיליוני ביזונים – נותרו בסביבות האלף, אלפים בודדים של איילים נותרו מתוך מיליונים, תרנגולי ההודו הגדולים כמעט נעלמו, יונות הבר והברווזים וגם רוב הטורפים של היבשת כמעט ונעלמו כליל. השילוב של ציד למאכל וציד להכחדה כמעט הצליחו להביא את החיים בצפון אמריקה לנקודת אל חזור.
אבל החיות הגדולות של היבשת במצב מאוד שונה כיום מאשר אז –
ב1990 נותרו רק כחצי מיליון איילים והיום יש יותר מ38 מיליון.
באותה שנה נותרו בסביבות ה100 אלף הודו והיום יש יותר מ7 מיליון.
הברווזים הגיעו ממצב כמעט אפסי למעל 44 מיליון.
והאנטילופה האמריקאית שהיו ממנה רק 12 אלף – מכילה כיום יותר ממיליון פרטים.
 
אז מה קרה כאן בעצם?
 
בתחילת המאה ה20 נבחר לנשיאות תאודור רוזוולט שהיה איש טבע, חקלאי וצייד. בזמן כהונתו הוא הקים את רשות היערות האמריקאית – תחת ניהולו הוקמו 51 שמורות ציפורים, 4 שמורות צייד, ו150 יערות לאומיים. בסך הכל הוא הכניס לניהול מסודר כ930 אלף ק"מ רבוע ברחבי צפון אמריקה.
 
הוא הצליח לקחת כ600 אלף קמ"ר של יערות ולהפוך אותם לשמורות טבע. גם רגע לפני שהקונגרס הצליח לעצור אותו מליצור עוד תקנות לשמירה על הטבע – הוא הצליח לעכב את החתימה ההיא ולחתום על הקמה של עוד 21 יערות לאומיים.
 
בשנת 1937 מספר אגודות של ציידים התאגדו ליצירת "מס צייד" של 11% Pittman-Robertson Act ברכישה של ציוד ציד ודיג מכל סוג. בעזרת המס הזה בלבד הם הצליחו לגייס עד היום כ8 מיליארד דולר להגנה וניהול של חיות בר. מעבר לזה אגודות ציידים שונות הגיעו למצב שהם תורמים כספים לשימור טבע בהיקף של מעל מיליארד דולר בשנה.
 
הציידים בעצם הבינו שאם הם רוצים לצוד – אז כדאי שהם יתנהלו כמו שצריך – ויגרמו לכך שיהיו יותר חיות. איך? דרך מימון של ארגוני סביבה כמו sierra club, כלי רגולציה, חקיקה, ניהול רישיונות ציד ושיקום אתרי טבע. כיום 60%-80% מהמימון לארגוני הסביבה בצפון אמריקה מגיע מהציידים והדייגים.
 
עד כאן נראה כאילו ארגוני הצייד עושים עבודה יפה בשיקום הנזק המזעזע שאבותיהם יצרו לפני יותר מ100 שנה – אבל זה מגיע עם טעם חמוץ. ועכשיו החמוץ מגיע עם עוד קצת מרירות.
 
ארגוני הצייד זוקפים לזכותם באופן ציבורי ובוטה את כל שימור הטבע של צפון אמריקה ומסתובבים עם ביטוי דיי נוראי –
צייד מציל בעלי חיים.
 
דיי ברור שלהרוג חיה לא מציל אותה כפרט. אבל מהצד השני – דיי ברור שללא המימון הזה והמאמצים הללו – לא היו מיליוני פרטים מהחיות המתוארות למעלה – שיש להן תפקיד מאוד חשוב במערכות האקולוגיות השונות.
 
ואז מגיעה עוד דילמה – ברגע שארגוני הצייד הם תורמים כל כך גדולים לגופי השמירה על הטבע – אז יש סיכוי שהם יעשו מאמץ לקדם את האינטרסים שלהם – להכניס מינים לא מקומיים, לצוד טורפים למיניהם, ובעיקר להתבונן רק דרך החרך של הירי – ולא ממבט רחב יותר על הסביבה.
 
באפריקה – רוב שמורות הטבע של היבשת – בשטח של 1.4 מיליון קמ"ר – ממומנות על ידי ציידים – בעזרת המשאבים והרגולציה – הם מצליחים לייצר כלכלה מקומית ענפה, לשקם אוכלוסיות של קרנפים, אריות, זברות ועוד. הם מצליחים לייצר מוטיבציה כלכלית שגורמת לתושבים מקומיים לגלות סבלנות רבה יותר כלפי טורפי בר ולהקטין את אחוזי הצייד שלהם – תוך כדי שהם מייצרים מימון משמעותי לעצירת צייד לא מבוקר. הם הצליחו לשקם בעשורים האחרונים אוכלוסיות של בעלי חיים שכמעט נעלמו מהעולם כמו הקרנף השחור.
 
ועדיין יש כאן משהו לא לגמרי נוח בבטן נכון? למה?
כי הדיון הזה מתנהל בתוך שדה מושגי שנקרא – GREENWASHING
הרי יש אמת מסוימת בכך שארגוני הצייד תרמו רבות לשיקום אוכלוסית בעלי החיים באמריקה – אבל צייד לא מציל בעלי חיים – כסף שנתרם ליערנים, ארגוני סביבה ושיקום טבע – כן מציל בעלי חיים. רגולציה של הציידים מצילה בעלי חיים. מחקר מעמיק בדינמיקה של המערכת האקולוגית כן מציל בעלי חיים.
 
במקרה הזה מעל 60% מהמשאבים לשימור טבע באמריקה מגיעים מהציידים עצמם. ארגוני הסביבה עוסקים בשימור של שלל חיות ומיני חיים דרך שמירה על אדמות, יערות ודאגה לרצף אקולוגי לנדידה של בעלי החיים השונים.
 
דיי ברור שבדוגמא הזו – יש שלל ניגודי אינטרסים מובהקים – ציידים רואים בזאבים ודובים מתחרים – ובכל מיני מובנים הם באמת מתחרים. ציידים רוצים לשמר בעיקר את מה שהם רוצים לצוד – ולא בהכרח רואים את התמונה הגדולה של המערכת האקולוגית. כמובן שישנם ציידים אחרים שכן רואים תמונה רחבה יותר – אבל ברמת האינטרס של הארגון שלהם – הם רוצים לשמר את הספורט שלהם.
 
כשנכנסים לדקויות של זה – צייד הוא כלי היסטורי לניהול שמורות טוב – גם בישראל. צייד יכול לאזן מערכת אקולוגית – לשמור על בטיחות של נהגים בכבישים – וגם לקרב אנשים לטבע בכל מיני מובנים. אבל חשוב לזכור שזה בדרך כלל קורה מתוך אינטרסים של אוכלוסייה אנושית מסוימת. ייתכן שללא התרומות הללו המצב היה הרבה הרבה יותר חמור. יחד עם זאת – שמירה על הטבע שנגועה באינטרס בוטה של שמירה על חיות מסוימות – היא דבר מאוד מורכב שיכול להדליק כמה נורות אדומות.
 
בתוך המציאות הזו של דילמות עמוקות שכאלה ממש – פועלים ארגוני הסביבה. האם לקבל כסף מארגון שעושה נזק מסוים – כדי לשקם את הטבע, לייצר רגולציה לשמירה על הטבע, וכדי לחנך לשמירה על הטבע?
 
האם ללכת יד ביד עם ארגון של צייד – כשיש לך הזדמנות אמיתית להקים רשת של שמורות טבע? אולי אפילו לעצור בנייה של כבישים? להציל איזורי טבע נרחבים? כשהציידים בעצמם נותנים לך לנהל אותם ולהגיד להם מתי ואיפה נכון להם לצוד? יש משהו יפה במבנה הרגולטורי של מס הצייד שכתבתי עליו למעלה – זה יוצר מרחק בין הציידים לבין הארגונים – זה מגיע עם סט של כלים מוסכמים שאמורים לאפשר לארגוני הסביבה לפעול ללא השפעה או הטייה מצד ארגוני הצייד. ארגוני הסביבה האמריקאים החליטו לקחת את המשאבים האלה ולעבוד איתם בתנאי של אוטונומיה וסמכות אכיפה.
 
אנחנו מתמודדים עם השאלה הזו בצורה יומיומית כארגון סביבתי שנסמך על מימון מגורמים שונים.
הממשלה שלנו היא גוף מורכב שמבצע ומתיר לבצע מעשים איומים כלפי הטבע שלנו. בכל שנה ניתנים מאות אלפי רישיונות כריתה מצד גורמים בממשלה.
תאגידים רבים גורמים לנזקים מזעזעים למערכות האקולוגיות סביבנו.
 
חברות מסוימות ממש מפתחות כלים מכניים שאיתם כורתים יערות ומפרקים אדמה, או עושות שימוש בחומרי גלם שבאופן מובהק מזיקות לסביבה שלנו.
השאלה שלנו היא – מה הדרך הנכונה לעבוד ביחד עם הגופים הללו?
איך עובדים עם הממשלה? עם תאגידים? ועם חברות שונות?
איך עובדים עם משאבים שהגיעו מגורמים כאלה?
איך אנחנו לא מתבלבלים וזוכרים את הייעוד שלנו? שיקום האדמה ושיקום האדם
חברת נפט כורה פחמן מלב הים ומשחררת אותו לחופשי – מזהמת את הים, את האויר ואת היבשה – ומאפשרת למיליארדי אנשים להניע את התרבות שלהם – כלי רכב, חשמל, ותעשיות נרחבות.
חברת רכבים כורה חומרי גלם מלב האדמה ליצירת כלים לשינוע אנשים – ששורפים פחמן שמזהם בכל שלבי הדרך את האדמה הים ואויר – אך מאפשרים למיליארדי אנשים לנוע ממקום למקום.
חברת סלולר כורה חומרים מלב האדמה במכרות חשוכים במדינות שמעסיקות ילדים, מחזיקה מפעלים איומים במזרח ומגישה לכולנו טכנולוגיה לידיים שהיא בגדר נס גלוי שמאפשר לנו לדבר עם אהובינו מעבר לים ולגשת לידע האינסופי של העולם הזה.
 
ממה שאני פוגש כיום בשטח – כל החברות הללו רוצות לעסוק בשיקום טבע ותרבות – ויוצרות תזרים שוטף למימון של אותם הגופים שיוצרים את הרגולציה והמאבקים הסביבתיים שבבוא העת יגרמו לכך שכל התעשייה הזו תשתנה. חברת נפט שנותנת כסף לארגון סביבה בעצם גורמת בטווח הארוך לרגולציה ודעת קהל שיכולה לשנות את שוק הנפט. במקביל – כל תאגיד וגוף כזה משלם ללוביסטים שמקדמים רגולציות הפוכות בדיוק. אני תופס את זה כשני חלקים של הארגון – אחד מהם הוא התאגיד הישן והשני הוא התאגיד החדש – והשינוי של גופים בסדרי גודל האלה הוא איטי ומאוד הדרגתי. אך האם קבלה של כסף כזה מכשירה את הנזק שהם גרמו?
 
זה יותר מורכב מזה. לגוף עסקי יש מנוע – ולמנוע הזה קוראים רווח. לכל הפרטים והיישויות המושקעות בו – יש שפה שהם מדברים בה – שפת הרווח. גם אם יגיע מנכ"ל שמאוד רוצה להפוך את חברת הנפט לסביבתית – המשקיעים כולם יוודאו שהוא יעשה הכל כדי לשמור על מנוע הרווחיות. בשנים האחרונות משהו חדש צמח בשדה הזה.
 
בתי ההשקעות הגדולים בעולם – החליטו לאמץ לחיקם את מדד הESG – enviormental social governance. זה צמח מלמטה למעלה – משקיעים שבאו לבתי השקעות ואמרו להם – "אני לא רוצה להשקיע בדברים שפוגעים בעתיד של הילדים שלי", "אני לא רוצה להשקיע במשהו שיפגע באיכות האויר שלי", "אני לא רוצה להשקיע במשהו שפוגע באזרחים של מדינה אחרת". זוכרים את מנוע הרווח? מהיכן מגיע הכסף של בית ההשקעות? מאזרחים – אנשים שמחליטים לשים את הכסף שלהם אצלם. והנה מנוע הרווחיות נהיה מורכב יותר. כי הלקוחות הקטנים התחילו להפוך למסה קריטית לא פחות מהגופים שמקבלים את ההשקעות.
 
עולם ההשקעות, עולם התאגידים, ועולם הממשל – הוא אוסף של המון המון חוזים אישיים קטנים – מיליארדי אנשים קטנים שעוזרים לדברים גדולים לקרות. הסיבה שבתי ההשקעות עשו שינוי מדיניות כזה דרמטי – הוא כי הרבה מאוד אנשים החליטו להרחיב את הידע שלהם – ורצו לדעת בדיוק במה הם משקיעים. רווח כבר לא מספיק – האנושות רוצה יותר – וזה מרגש מאוד.
 
ציידים שמגינים על חיות, חברות נפט שמשקמות אדמה, חברות סלולר שגורמות לחיבור בלתי אמצעי בין אדם לאדם ואדם לאדמה, חברות רכב שגורמות לאנשים לעמוד עם הרגליים על הקרקע ולהתחבר למקום שהם חיים בו. חזון אחרית הימים? בדיחה צינית? פתרון ריאלי?
 
בואו נראה –
 
ב29.6 אנחנו נערוך שיחה ונדון בזה לעומק עם מאיה יעקבס מנכ"לית צלול היוצאת ואביב בייליס לרנר מייסד עמותת ונטעת – נדבר על GREENWASHING ונחשוב ביחד כיצד מצליחים ליצור שינויים גדולים ועדיין לראות את הפרטים הקטנים.
רוצים להצטרף? הנה קישור להרשמה.
מקורות למאמר בתגובה הראשונה בקישור זה בפוסט שבדף עיר יער בפייסבוק
 

פודקאסט "המרחב הבריא" של האדריכל אייל יוסינגר המארח את אביב בייליס לרנר

 

בפרק זה אני גאה לארח את אביב בייליס לרנר, יזם קהילתי וסביבתי.
אביב הנו מהמקימים של קבוצת אקוטופיה ועמותת ונטעת, אשר עוסקת בהקמת מרקמים ירוקים תומכי חיים במוסדות שיקומיים.
אביב מביא עמו תפישת חיים יוצאת דופן, השואפת לקרב אותנו אל החיים והצמחים מתוך חיבור עמוק ואהבה. לאביב רעיונות פורצי דרך, הוא זורע אותם כזרעים ומלווה אותם בצמיחתם אל עתיד של שגשוג ובריאות לישראל ולעולם.
פרק חובה במסגרת פודקאסט "המרחב הבריא", אשר מלא תקווה והשראה.

רוצים לתמוך בהקמת גינות טיפוליות במוסדות שיקום ולקבל את מנוי הזרעים?

  • הופכים את העיר ליער
  • תומכים באוכלוסיות מוחלשות
  • משפיעים על משבר האקלים

הצטרפו לחזון עיר-יער וקבלו בכל עונה מעטפת זרעים לשתילה, מגזין דיגיטלי ואתגר!

כל הפרטים כאן



סיפור שטח: המשפחתונים בכפר הירוק - מאיה ואביב

בשבוע שעבר הגענו לכפר הירוק כדי לטפח את הגינה המקסימה של המשפחתונים. מה זה משפחתון?
 
מדובר במודל ייחודי של פנימייה שנראית כמו בית עם 12 ילדים שמקבלים שני הורים מאמצים – וחיים ממש כמו משפחה🌿
 
שתלנו, גזמנו, סידרנו מערכת השקייה, דישנו וגילינו שיש אנשים טובים בעולם + גילינו שאדמה יודעת להתשקם ממש כמו נפש האדם🌿
 
תודה למתנדבים הנפלאים שעשו עבודה מכל הלב – עיר-יער זה כאן ועכשיו🌹☘️🌱☘️
 
אנחנו עוד נחזור לכאן – להשקיע בילדים המדהימים האלה, לפתוח את הלב ביחד, ולגלות מה עוד האדמה יכולה לרפא אצל כולנו. 

גם אני אזרחית עיר יער!

חקלאות סינטרופית - איך עושים יער וחקלאות במשולב? הסרט המלא

חקלאות סינטרופית – איך עושים יער וחקלאות במשולב? הסרט המלא!

בג'ונגל בברזיל מסתובב לו אדם מרתק בשם ארנסט גוטש – בתחילת שנות ה80 ארנסט היגר מהולנד עם חלום להבין כיצד האדמה והיער עובדים באמת. הוא קנה חווה של 5000 דונם שהפכה למדבר של ממש – הבעלים הקודמים כרת את יער הגשם שהיה במקום והשאיר אחריו אדמה חרוכה.

ארנסט הפך את האיזור הזה לאחד האיזורים הפוריים, המגוונים והיצרניים ביותר בכל יערות הגשם באיזור – תוך כדי שהוא מייצר את פולי הקקאו היקרים ביותר בעולם.

אחרי שלושים שנה של עבודה בשטח – הטמפרטורות בכל האיזור השתנו, הלחות עלתה – ויורדים יותר גשמים באיזור כולו! 17 מעיינות שכמעט התייבשו נובעים כל השנה – והכי מדהים – מלמעלה הכל נראה כמו ג'ונגל פראי.

כיום ארנסט מלווה חקלאים מרחבי ברזיל ומהעולם שמעבדים מאות אלפי דונמים של אדמה – כיערות חקלאיים מגוונים.

העקרונות שלו נולדו מתוך התבוננות במערכת האקולוגית שסביבו – הוא למד כיצד עובד היער – וגילה כיצד להאיץ את תהליכי החיים של האדמה.
דרך גיזום אינטסיבי, שילוב של הצמחים הנכונים, ועבודה נכונה עם מחזורי השנה – האדמה מתעוררת לחיים!

אני רוצה להזמין אתכם לצלול ולראות את הסרט הזה –

🌳תראו את החקלאים שעובדים עם העקרונות שלו
🌳תראו את המדענים שמתארים כלים להתמודדות עם משבר האקלים
🌳את האדמה החיה ואת היבולים המדהימים האלה

הדבר הכי מדהים במודל שהוא גילה ופיתח – הוא שאפשר ליישם אותו בכל מקום בעולם – וגם בקטן.
תהנו!



עמותת מעירים- נעים להכיר

מעירים זו עמותה שקמה בכדי להנגיש מידע על קיום תוכניות בנייה ליד הבית או בכל מקום בעצם, לפי העדפות גאוגרפיות שנרצה לקבל עליהן התראות למייל. האפליקציה התרחבה וגם מספקת מידע מיידי על רשיונות כריתה לעצים, כדי לאפשר חשיפה לנתונים וזמן תגובה במידה ומועניינים להגיש ערר. זה כלי מדהים וחינמי שמאפשר לנו להיות בעניינים.
מוזמנים לאתר בקישור זה

סיפור הגשת ההתנגדות באמנון

בתחילת יוני התקבלה התראה מאתר מעירים לכריתת מעל 250 עצים בחוף אמנון שבכנרת!
כמות העצים כשלעצמה מאוד גדולה ובפרט ההחלטה מאיימת על קיומה של פינת חמד מיוחדת וטבעית עם עצים גדולים ומרשימים שנותנים צל, אויר, ומחייה למיני בע"ח רבים, מקום של שקט וטבע מרשים האהוב על תושבי הסביבה וטיילים. לצורך, הקמת אתר נופש..

אזור טבעי זה יקר לליבנו ולעתיד ילדנו ויש לשמור עליו.

חוף אמנון מצוי במרכזה של רצועת החוף הצפוני של הכנרת- רצועה זו היא בעיקרה חוף מפרץ טבעי ופתוח, משני צדדיו תחום של חופים עשירים בערכי טבע, נוף ומורשת תרבותית.

בתכנון העתידי- פיתוח תיירותי אינטנסיבי כגון חניוני לילה מחוברים לתשתיות ופארק נופש חופי עם אטרקציות.

זה כחלק מתכנית המתאר הארצית לפיתוח חופי הכינרת שבאחריות איגוד ערים כנרת
"תוך שמירה קפדנית על משאבי הטבע והנוף."
ו"איזון בין שימור לפיתוח".
התכנית משלבת בתוכה את שביל סובב כינרת בתוואי הקיים. (המידע נלקח מאתר איגוד ערים כנרת).
כאן מבקשים לבחון את הכריתות מחדש באופן שעשוי לשמר את העצים והנוף הטבעי ככל האפשר ולהתחשב בעצים מרשימים וגדולים עם ערך נופי גבוה ונוף מפואר בקו החוף ובדרך אליו, למצוא אלטרנטיבות אחרות של שימור והעתקה
ולתת לטבע את הזכות להתקיים.

ממשיכים לאסוף התנגדויות על אף שהערר הוגש. כאן
לעת עתה התוכנית הוקפאה עד לדיון בנושא.
אנו עולים הילוך ודורשים להתאים את תוכנית הבנייה- לטובת שימור שטחים ירוקים וטבעיים.

הכיוון רתימת תמיכה במובן הרחב- למינוף שינוי המדיניות לגבי כריתת עצים בארץ.

להצטרפות לקבוצת הפייסבוק רחובות של עצים: בקישור זה

להצטרפות לקבוצת הוואצאפ 'העוקבים למען העצים': בקישור זה

להצטרפות לקבוצת הוואצאפ מסתערים על עררים (קבוצה שקטה להצטרפות לעררים על רשיונות כריתה מכל הארץ) בקישור זה

להצטרפות לקבוצת הוואצאפ 'נאמני עצים סובב כנרת': בקישור זה

צילמו פז ואשלי אור

פינת אקוטופיה - עץ מורינגה בנמיביה

עץ מורינגה שצמח בנמיביה – בקצה של הסלע- בוחר בחיים
צילם Ángel Hernansáez

מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק

פינת הארכיון - הרצאות עיר־יער - כוחה של קהילה

בשפת הZULU ישנו ביטוי "Umuntu ngumuntu ngabantu" שמשמעותו – "אני כי אנחנו" – אני לא קיים ללא ההקשר של הקהילה שלי.

אנחנו שמחים להזמין אתכם לצפות בהרצאת #עיר_יער שהתקיימה ממש לפני שנה עם אביב בייליס לרנר מייסד עמותת ונטעת. בהרצאה נשאל יחד מספר שאלות –
🌳כיצד קהילה יכולה לשפר את החיים שלה תוך כדי שיקום הטבע שסביבה?
🌳מי מנהל את הקהילות של המחר?
🌳מה הכלים שנוכל להיעזר בהם לפיתוח הקהילות שלנו?
🌳איך נוכל להיות משתתפים פעילים וליהנות מהקהילות שאנחנו לוקחים בהן חלק?

בהרצאה נגלה יחד את תורת ניהול הקהילות של עמותת ונטעת וארגון אקוטופיה:

🌳 כיצד עובדת עמותת ונטעת? איך אנחנו יכולים לקחת חלק ביצירת חזון #עיר_יער – מארג עירוני של קהילות אקולוגיות?
🌳 איך הגענו בחודש שעבר למעל חצי מיליון חשיפות לתכנים שלנו ברשתות החברתיות ללא קידום ממומן? כיצד רותמים את כוחה של הקהילה שלנו דרך כלכלה של מתנות?
🌳 כיצד ארגוני ענק חוקרים ומפתחים כלים מדהימים לטיפוח ופיתוח של קהילות סביב עולמות תוכן מגוונים ומצליחים לקדם שינויים מרחיקי לכת בתרבות שלנו.
🌳 כיצד מחקרים על עולמן המרתק של הדבורים מסייע בהבנת דינמיקות בארגונים אנושיים?
🌳 כיצד מספרים סיפור שמחולל תרבות של תקווה? ואיך מצליחים מאות אלפי אנשים בעולם להתקיים מיצירת תוכן וסיפור סיפורים?
🌳 מה הכלים הטכנולוגיים העומדים לרשותנו ביצירת קהילה? ואיך מודדים את העשייה שלנו?

מטפסים על פלורנטין

 
בשבוע שעבר הוזמנו עשרות תושבות ובעלי עסקים למשתלה מקומית בפלורנטין, שם הם קיבלו מעיריית תל אביב-יפו אדניות, אדמה ושתילים של צמחים מטפסים. הם גם קיבלו הדרכה בסיסית איך לשתול את הצמח ולטפח אותו לאורך זמן. למה אנחנו בכלל עושים את זה?
 
עצים וצמחיה הם טובים מאוד לסביבה העירונית – הם סופחים מזהמים ונותנים צל, וזה חשוב בייחוד לאור משבר האקלים. הם אפילו מסייעים בשיפור תחושת הניקיון. מחקרים מראים שכאשר יש ברחוב הרבה ירוק, אנחנו מרגישים שהרחוב נקי ונעים יותר. אלא שפלורנטין היא שכונה שבגלל התכנון ההיסטורי שלה יש בה מחסור משמעותי בעצים ובשטחים ירוקים. מדרכות צרות, היעדר חצרות בחזית הבניינים, צפיפות – כל אלה מחייבים אותנו לחשוב על פתרונות יצירתיים שיביאו עוד ירוק לשכונה.
 
ב"מטפסים על פלורנטין", העירייה מחלקת לתושבים ובעלי עסקים אדניות עם צמח מטפס, הם מציבים את האדנית בחזית הבניין ומטפחים אותו, במטרה שיתחיל לטפס על הקיר ובטווח הארוך יהפוך את החזית לירוקה כולה. אנחנו מספקים גם הדרכות שתילה וגינון.
 
ההשראה לפרויקט הגיעה מבניינים יפים בפלורנטין ובנווה צדק שעשו את זה בעצמם והלהיבו אותנו בכמות הירוק שהם הוסיפו למרחב.
בעיני הדבר הכי מעניין כאן הוא השותפות שנוצרת בין העירייה ולבין תושבות ותושבים ועסקים. הרבה פעמים החשיבה שלנו היא דיכוטומית – המרחב הציבורי הוא באחריות העירייה, והמרחב הפרטי באחריות התושבים. אבל כאן יש ממש תפר בין המרחב הציבורי למרחב הפרטי, ויצרנו פלטפורמה שבה התושבים והעסקים לוקחים אחריות על המרחב בו הם חיים, כשהתפקיד שלנו כעירייה הוא לעזור לזה לקרות.
אולי היה יותר קל אם היינו מחליטים לטפח את הצמחייה על ידי העירייה. כי בסופו של דבר הפרויקט יקום וייפול על תחזוקה שוטפת, ובשכונה שמבוססת על שוכרי דירות ויש בה תחלופה גבוהה של דיירים – זה אתגר. אבל אנחנו מאמינים שלאורך זמן פתרון בר קיימא הוא כזה שהתושבים והעסקים הם שותפים שלנו לאחריות על המרחב הציבורי.
לשמחתנו יש היענות יפה לפרויקט – אחרי פיילוט בעשרים בניינים, עשינו כמה שינויים והתרחבנו לעוד שלושים בניינים. בתקופה האחרונה פונים אלינו עוד ועוד תושבים שמעוניינים להצטרף. עכשיו אנחנו גם עובדים על תחרות הבניין הירוק בשכונה שתרתום עוד תושבות ותושבים לעשייה.
מטפסים על פלורנטין מתאפשר בזכות שותפות בין מינהל קהילה לבין יחידות שונות בחטיבת התפעול בעיריית תל אביב-יפו – הרשות לאיכות הסביבה וקיימות, אגף שיפור פני העיר ואגף הפיקוח, ובזכות התמיכה של הנהלת העירייה. והוא קורה כמובן הודות לצוות המנצח שלנו – Keren Gottlieb שפיצחה את רעיון הצמחים המטפסים ומייצרת חיבורים מעניינים בין עולם הקהילה לעולם הקיימות, אופיר אברהם שמטמיעה את ערכי הקיימות אצלנו במרחב קהילתי דרום מערב, Tal Dayan טל דיין שחיברה לעסקים מקומיים בשכונה, Ran Yurist שהלך פיזית עם האדניות עד לבתי התושבים בשלב הפיילוט, ומאיה אברהמי אלקובי שקיימה במרכז הקהילתי סדרת הדרכות גינון קהילתי.
 
בתמונות: הבניינים ששימשו להשראה, אדנית לדוגמה בשדרות וושינגטון וחלוקת האדניות בשבוע שעבר.
כתב – NOAM BAR LEVY


שי הרשקו- מיפוי אילנות לפני מתן רשיונות כריתה

מיומנו של ממפה רישיונות כריתה:

שבוע בו מיפה 146 רישיונות לכריתה והעתקה של 507 ו-78 עצים בהתאמה

מוזמנים לעקוב אחרי פועלו של שי הרשקו בדף הפייסבוק שלו.


הצלת הארז הכי גבוה בירושלים

העירייה נתנה היתר כריתה לעץ שאין עוד כמוהו בכל הארץ.

מדובר בעץ בן 60 שנה, 20 מטר גובהו, שנמצא בגבול שטח פרויקט בניה. למרות שהוגדר כעץ לשימור ניתן היתר כריתה.

הוזמנו לחתום על העצומה כאן

בנתיים התקבל עדכון בדף הפייסבוק מ"יהיה בסדר" ש- העץ ניצל!! מעיריית ירושלים נמסר: "העץ לא ייכרת ועיריית ירושלים הבהירה לקבלן שחל עליו איסור לכרותו. עבודות הריסת המבנה והחפירות מבוצעות בהתאם להיתר החפירה שהתקבל, אך הקבלן יידרש לשינוי תכנון עקב איסור הכריתה. ביצוע הפעולות הנדרשות לשימור העץ בהתאם למחויב בחוק, יהווה תנאי לקבלת היתר הבנייה ומחלקת הפיקוח על הבנייה תאכוף זאת. עיריית ירושלים פועלת לשמירה על ערכי הטבע, הנוף והסביבה – כך היה וכך יהיה".

חוקר סבור שמצא את העץ העתיק בעולם

 ד"ר ג'ונתן ברישיביץ', מדען צ'יליאני וחוקר במכון למדעי הסביבה והאקלים בפריז, טוען שאחד מעצי הברוש הפטגונים בפארק הלאומי אלרצ'ה קוסטרו, צ'ילה, קיים לפחות מאז התקופה שהפרעונים שלטו במצרים העתיקה.

החוקר טען שהעץ קיים לפחות מאז המאה ה-32 לפני הספירה, והעריך שגילו עומד על 5,484. "הראשון למצוא את העץ הזה היה סבי, עוד בשנות ה-70", סיפר. "אני זוכר שהייתי מבקר את העץ עוד כילד והייתי מוקסם ממנו". כיום, העץ קיבל את הכינוי "גראן אבואלו" – שמשמעותו "סבא רבא".

קישור לכתבה

 

הזמנה לסדרת הרצאות זום בשפת הציפורים

רביעי בשמונה – זמן לציפורים
סדרת הרצאות זום קיץ 2022

29 ביוני | שפת הניצים | איתן רובינשטיין
6 ביולי | שפת הציפורים בחינוך יער  | סטפן קסטנבוים
13 ביולי | מפגש עם אוח | תומר ויב
27 ביולי | על מה הפרשים מדברים? | אפרת תורן
3 באוגוסט | סממנים לחיבור לפי מודל 8 המגינים | טאווה גורן חיטין
10 באוגוסט | מלך שמי הקיץ – שפת החיואים | איתן רובינשטיין
17 באוגוסט | צי(פ) יור – התנסות בציור ציפור | נטע קומורניק
24 באוגוסט | שפת הציפורים במדע | אורי ערד

ההרצאות על בסיס תרומה. לחצו להרשמה

מוזמנים להיפתח אל מציאות חדשה. מלאה בריגושים ומתחים, שמחות וטרגדיות, ובעיקר חיבור חי ועוצמתי אל עולם הטבע. שפת הציפורים היא דרך עבורנו, בני האדם, להבין את מערכת המסרים המורכבת של עולם החי.
באמצעות ההקשבה נפרסת לפנינו מציאות מקבילה שבה כל היצורים החיים קשורים זה לזה בקשרים מוחשיים; מעין רשת של כורי עכביש אשר מחברת בין כל היצורים החיים. קישור לאתר 

רוצים להפוך לאזרחים ולקבל את מעטפת הזרעים החודשית?

הצטרפו לחזון עיר-יער וקבלו בכל חודש מעטפת זרעים לשתילה, מגזין דיגיטלי ואתגר!

כל הפרטים כאן

שאלות נפוצות

שאלות נפוצות

יש למלא את השאלון הזה פעם נוספת ולמלא את הכתובת החדשה

 

יש ליצור איתנו קשר ולצרף את הקבלה. אנחנו נעשה סדר :).

יש ליצור איתנו קשר ולצרף את החיוב או הקבלה ששלחנו אליך. אנחנו נעשה סדר :).

רוצים ליצור איתנו קשר?

מגזין עיר־יער
ביחד נכניס את הטבע לעיר

עלינו

פרויקטים

פעילויות

מרכז הידע

Facebook Linkedin Youtube Instagram

2019-2023 © עמותת ונטעת

ניוזלטר ונטעת

אמץ עץ

מגזין עיר־יער

צרו קשר

הצטרפו לניוזלטר שלנו!

הירשמו עכשיו לניוזלטר הכי שווה בסביבה וקבלו: מגזין עיר יער כל חודש, הזמנה לסלוני עיר יער, ועוד הפתעות!

תודה על ההרשמה!

צירפנו אותך לניוזלטר של ונטעת.

שלחתנו לך מייל ראשון – יש סיכוי שהוא הגיע לתיקיית הספאם או תיקיית ‘מכירות’ בג’ימייל.
כדי לקבל את המיילים העתידיים שלנו אנחנו מזמינים אותך להעביר את המייל לתיקייה הראשית, עושים זאת כך:

דילוג לתוכן