כותבת מילים אלו עם תחילתה של עונת החורף,
הימים מורכבים וקשה להכביר במילים, אנו מוסיפים לתפילה המשותפת לימים של בשורה טובה ורגיעה.
מגזין זה יעסוק באקטביזם ויציאה מאזור הנוחות למען מטרה נעלה.

נאיר כאן על משהו מרגש שקורה בשיח הסביבתי שלנו – הוא משתנה מדיבורים על משבר עולמי מרוחק למעשים קטנים ומשמעותיים- הקורים ממש כאן – בשכונה שלנו, בגינה הקהילתית ובחצר הבית.

במקום לשבת קפואים ולדאוג משינויי מזג אויר אנחנו קמים ועושים – מקימים גינות אקולוגיות, מכינים קומפוסט מהפסולת הכי גדולה למשאב הכי גדול.
מישהו אמר לימונדה?
נקבל השראה מאנשים הבונים קהילות שחיות בהרמוניה עם הסביבה, אנחנו לומדים להכיר מחדש את העצים השכנים שלנו, את המחזוריות של העונות ואת החכמה העתיקה של הטבע המקומי. לכל היבט כזה יש משמעות ואדוות רחבות.

מרגש לראות איך אנשים לוקחים אחריות ויוצרים שינוי בעצמם – משלבים בין רעיונות חדשניים, לבין שיטות מסורתיות ומוכיחים שאפשר לחיות אחרת- כשמסתכלים על הפתרונות היצירתיים שצצים בכל מקום. אי אפשר שלא להרגיש תקווה. אנחנו פשוט מוכרחים.

הכוח עובר מהוועידות הגדולות והמרוחקות אל הידיים של כולנו ואנחנו מגלים שיש לנו את היכולת ליצור שינוי אמיתי ובר-קיימא – דרך כל אחת ואחד מאיתנו- זה קורה בכל פעם שאנחנו בוחרים בפתרון ידידותי לסביבה, בכל פעם שאנחנו מתחברים לקהילה שלנו ובכל פעם שאנחנו מלמדים מישהו אחר איך אפשר לחיות בדרך מקיימת יותר.

כי כל אחת ואחד מאיתנו מהווים חלק מהפתרון.

בנימה זו, אני רוצה להודות על ארבע שנים משמעותיות של עריכת המגזין, אני מודיעה על סיום תפקידי- דרכינו נפרדות ואני ממשיכה בשביל האישי שלי.

במהלך השנים הללו נוצר פה תוכן מעורר השראה, שהעניק לרבים את הכלים והביטחון להתחבר לטבע ולסביבה – החל מגידול נבטים במטבח הביתי ועד למאבקים להצלת עצים ותיקים.

שמחתי להיות שותפה במסע בו הוכחנו שכל אחת ואחד יכולים לחולל שינוי, קטן כגדול, למען הסביבה והקהילה.

כחלק מהשינויים הצפויים, המגזין יעבור למתכונת רבעונית, וימשיך להעשיר את כולנו בתכנים איכותיים ומקצועיים.

אני רוצה להודות מעומק הלב לכל אחת ואחד מכם על האמון, על השיתוף, ועל ההזדמנות ללמוד ולצמוח יחד. התמיכה שלכם והמשובים החיוביים היו עבורי מקור השראה מתמיד.

אמשיך לעקוב בגאווה אחר התפתחות המגזין והקהילה המופלאה שנוצרה כאן –
אוהבת, אנג'י