מבט על אירועי פברואר

בית ספר שקמים במושב חניאל

נפתח עם סרטון מקסים מאחת הפעילויות של ונטעת כחלק 'מפרויקט עיר-יער שדרות':
ילדי בית הספר שקמים משדרות, המפונים בימים אלו לנתניה, עברו כל שבוע, יחד עם צוות העמותה, פעילויות אקו תרפיה בקבוצות קטנות, במהלכן נגעו באדמה, שתלו, זרעו, דיברו, שיתפו ברגשות וקיבלו כלים לצמיחה וחיזוק החוסן האישי.
שיא הפעילות עם הילדים הגיע בשני ימי שטח בהם התארחו בהפנינג ירוק ומהנה במשק חקלאי במושב חניאל:
קרדיט לסרטון ולתמונות צוות ונטעת.
השטח בחניאל- שייך לזהר מרחב.

הקמת גינה קהילתית-טיפולית בקיבוץ כרמים, יחד עם קהילת נחל עוז

בשילוב הפרויקטים: מאה גינות טיפוליות ופרויקט עיר-יער שדרות ושיקום עוטף, ופרויקט מאה אלף עצים –
הוקמה גינה קהילתית- טיפולית בקיבוץ כרמים, המארחים בימים אלו את קהילת נחל עוז, הקמנו איתם ועבורם גינה יפהפייה, מלאה בעצי פרי: תותים, רימונים, הדרים, גפנים, עצי צל ומרעה דבש, צמחי תבלין ומרפא, גינת ירק ונוי.

בשלב ב׳ בפרויקט זה, הוקמה תינוקייה של 500 שתילים צעירים, עצי פרי וחורש – זני מורשת ארץ ישראליים.
עובדי חברת מארוול האלופים, שתרמו לפרויקט והקימו איתנו ועם קהילת כרמים ונחל עוז את הגינה / הגיעו מלאים באנרגיות – עדרו, שתלו, נטעו והרכיבו חממה שלמה ואיתנה על כל מרכיביה, התשמש כתינוקיה מופלאה לשתילי העצים הצעירים!
כאשר העצים יתחזקו, נעביר אותם לנטיעות בעוטף וברחבי הארץ, לצמוח ולהכות שורשים.

צילומים: צוות העמותה

בוסתן התקווה בשחפים

כחלק מפרויקט מאה אלף עצים ובתוכו המיזם הייחודי של העמותה – עצים מחפשים אדמה:

תלמידי בית הספר "שחפים" בנתניה מקימים את "בוסתן התקווה"-שחפים הינו בית ספר לחינוך מיוחד נפשי-רגשי הם בחרו לציין את ט"ו בשבט, חג האילנות, בסימן תקווה, אמונה והתחדשות.
 "בוסתן התקווה" הוקם בחצר בית הספר, הודות לתרומת עצי פרי מהעמותה. העצים נשתלו בחצר בית הספר, כאשר כל עץ נקרא על שם ישוב ישראלי בנגב המערבי, שהותקף ב- 7 באוקטובר.

הקשר של עם ישראל לאדמתו מקבל השנה משנה תוקף: ברוח התקווה והאמונה בצמיחה ובהתחדשות, אנו מאמינים כי כפי שלעצים לוקח זמן לצמוח ולפרוח, כך גם ליישובי הנגב המערבי ייקח זמן, אבל עם הרבה השקעה, אמונה ולא מעט סבלנות, גם הם יחזרו לפרוח ולשגשג.
צילומים: מיטל יעקוב

הגינה בחוות אטינגון עם החברות: בנק לאומי ומארוול

כחלק מפרוייקט להקמת מאה גינות טיפוליות:
אירוע נטיעות והפנינג אקולוגי מקסים עם חברת מארוול ובנוסף יום התנדבות להקמת גינה טיפולית עם עובדי בנק לאומי:
בלב אזור התעשייה בפתח תקווה, שוכנת חוות אטינגון. החווה הוקמה ב1910, במטרה לספק מקומות עבודה לחלוצים היהודים – במרוצת השנים גדלה העיר פתח תקווה מסביב לחווה, ורק מגדל המים המפורסם והדקלים הגדולים שלה שרדו.
 כיום, במיזם משותף עם אוניברסיטת אריאל, עמותת המרחב החברתי מפעילה במקום סדנאות נגרות, חקלאות והכשרות מקצועיות לנוער בסיכון.

ביום ההתנדבות עם עובדי בנק לאומי הקמנו יחד במקום גינת ירק נעימה ומיוחדת, שזכתה לעיצוב חדשני ומפתיע: ספסלי ישיבה מוקמו בתוך מתחם הערוגות עצמן, במטרה להמתיק את חוויית הגינון ולאפשר להתעטף בירוק מלבלב. כמו כן, גרילנדות מקסימות הוספו כדי שניתן יהיה ליהנות מהגינה גם בשעות אחר הצהריים והערב.
מהמשובים שהתקבלו מהמתנדבים עולה תמונה חיובית ביותר: "הפעילות כללה הקמת גינה קהילתית של ערוגות לצמחי תבלין וירקות. היה בה איזון נכון ונפלא בין מסגרת הפעילות המובנית לבין האפשרות למחשבה יצירתית ועשייה עצמאית, כאשר המנחים סייעו ותמכו בצורה נהדרת״.

צילומים: טל אורן (יום התנדבות בנק לאומי).

בפעילות מרגשת נוספת בחווה בה ציינו עובדי חברת מארוול את ט״ו בשבט ויום המשפחה,
חגגנו במקום אירוע נטיעות גדול והפנינג עם סדנאות אקולוגיות יצירתיות ואיכותיות.
עובדי מארוול ובני המשפחות היו שקועים בנטיעות, בשתילות, בהכנת עציצי יער קסומים, סדנת הדפסה בוטני, ציור עץ משפחתי, הכנת יצירות מחומרים טבעיים ועוד. לשמחתנו, גם ילדים מבית הספר השכן, ״רעות״, לחינוך מיוחד הצטרפו אלינו, בפעילות זו התממש חזון העמותה של חיבור בין אדם לאדם ובין אדם לאדמה. חיבור בין קהילות ויצירת סביבה ירוקה, מרפאת ותומכת בקהילה.
כשישובו חברי המרחב החברתי מהמילואים, הם ישמחו לראות את המהפך שנוצר בחווה, המשנה את פני המקום לבלי היכר.
צילומים: דוריאל רימר, אירוע נטיעות והפנינג.

קיבוץ רעים עם קבוצת עזריאלי

כחלק מפרוייקט המאה (להקמת גינות טיפוליות) והפרויקט למען שדרות והעוטף:
בחצר המשותפת של מספר בניינים חדשים ברחוב הרצל בתל אביב, התקיימה פעילות משותפת ומיוחדת בשיתוף קבוצת עזריאלי ומפוני קיבוץ רעים, המתגוררים היום במתחם. 
במסגרת הפעילות, עובדי עזריאלי ומפוני הקיבוץ יצאו למשימה מאתגרת – הם פעלו יחד ליצירת שטח ירוק במתחם – בנו ערוגות, שתלו צמחים ופרחים בעציצים והכינו את הקרקע לגידולים עתידיים. 
נוצר קשר מרגש בין המתנדבים לקהילה, ולרגע אחד אולי הצלחנו להחזיר למפוני קיבוץ רעים מעט ירוק ללב ולבית.

צילומים: צוות ונטעת.

מוסד עומר להלנת חירום עם חברת נובה

כחלק מפרוייקט מאה גינות טיפוליות:
המתנדבים מחברת נובה השקיעו מאוד והפכו חלומות רחוקים למציאות ממשית ובזכותם מתפתחת גינה טיפולית לצעירים הלנים במקום.


מדברי הנהלת המוסד: ״המחשבה הראשונה היתה שנשתול כמה צמחים ונעבד את האדמה. בפועל, במקביל לשתילות ועיבוד האדמה, יצרנו מרחב נעים, עם נדנדה, שביל, אקססוריז והשקיה נאותה. 
האירוע היה מוצלח והמוסד נרגש להמשיך את הקשר ולצמוח יחד ביצירת פרויקט גינון מיוחד זה.
צילומים: צוות העמותה

הקמת תינוקיית עצים בפנימיית ״אור שמחה״, בכפר חב"ד

כחלק מהפרוייקטים- מאה גינות טיפוליות ונטיעת מאה אלף עצים:
פרויקט מרגש יצא לדרך בכפר חב"ד בשיתוף עובדי בנק לאומי. במאמץ משולב ובעבודה נמרצת, המתנדבים פינו ושיקמו את המקום, והעניקו לו ייעודיות חדשה כתינוקייה לעצים. לאחר הכנת הקרקע והמשטחים, הם גם נטעו שתילים חדשים ומבטיחים.
בסופו של יום מרגש זה, המקום הפך להיות מוכן ומוגן להכיל שתילי עצים צעירים ותעודד את צמיחתם. יום פורה זה הותיר את חותמו עם התינוקיה החדשה והמקסימה שצמחה במקום.
זו תאפשר גידול עצים נוספים בפנימייה לצד אלו הקיימים, ותאפשר בעתיד גם נטיעת עצים חדשים למתחם הפנימייה, שיחד עם העמותה ומתנדבים רבים הולך והופך ירוק יותר ויותר.
צילומים: צוות ונטעת.

תלמידי בית הספר אל וואדי

רגע של נחת והשראה בפרויקט עיר – יער ג׳סר א-זרקא:
מתוך דבריו של איתי היימן, מנהל פרויקט עיר-יער ג׳סר א-זרקא; ״זה היה יום חגיגי ומרגש במיוחד – הילדים חגגו בארוחת בוקר מיוחדת ששיאה היה השימוש בירקות שגידלו בעצמם במהלך השנה.


הארוחה החגיגית הייתה שיאו של תהליך עומק משמעותי – במהלך השנה עבדנו עם הילדים בקבוצה קטנה על פרויקט גינון מיוחד. יחד בנינו גינה ייחודית, שתלנו ירקות ועקבנו אחר צמיחתם לאורך זמן.
הילדים השקיעו מאמץ רב בטיפוח הגינה, השקיית הצמחים והבנת תהליך הגידול. כעת, כשהירקות הבשילו ונלקטו, הם יכלו ליהנות במלוא הגאווה מפרי עמלם.
ארוחת הבוקר המרגשת עם הירקות שגודלו בידי הילדים עצמם סימלה את שיא התהליך המשמעותי שעברו. יום חגיגי ומרגש זה העצים את תחושות הסיפוק, ההצלחה וההישג האישי אצל כל ילד וילדה״.

צילומים: אסמה יונס מורת היער.

ארגז מהכפר

לסיום,
הגיגים ושיר, לכבוד חג האילנות..

טקסט יפה של ליהיא לפיד
לכבוד ט״ו בשבט🪴
••••••
תמיד אני נלחצת כשאני מקבלת סחלב. את הצמח העדין הזה. נלחצת כאילו קיבלתי משימה. מבחן אם אני מרוכזת מספיק. דואגת מספיק.
כאילו כתוב על הפתק: נו, בואי נראה אותך לא מפשלת.
על אדן החלון יש לי סחלב יבש שכבר מזמן הייתי צריכה להתייאש ממנו. אני אפילו כבר לא זוכרת אם הוא לבן או סגול. או מי שלח לי אותו. אבל החלטתי לא לוותר עליו. חודשים נתתי לו מים פעם בשבוע או שבועיים. והתבוננתי.
ולפני כמה ימים פתאום, מתוך הענפים שנראו לי יבשים, הם הנצו. ניצנים.
ומיום ליום הם גדלו ועוד רגע הוא יפרח.
אז נכון שאני מרגישה קצת נפלאה. אבל אני מזכירה לי שזה לא אני. זה הוא.
אני רק הייתי שם. ולא התייאשתי.
וחשבתי על זה שעם שתילים זה קצת כמו עם ילדים.
זו תזכורת על סבלנות. על זה שצריך לנשום עמוק.
על זה שצריך להעניק מקום בטוח (להגן מרוחות וסערות שיכולות לכופף ולשבור),
צריך לדאוג להרבה אור (אבל לא ישיר או חזק מדי, שלא ישרפו)
ולא לשכוח מים.
והרבה הרבה אהבה.
ובעיקר אמונה.
להאמין שיש בהם את הידע והכוח והיכולת להפוך לפרח נפלא.
וזה יקרה.
אבל רק בזמן שלהם. רק מתי שיתאים להם.
אי אפשר להאיץ. צריך רק לחכות.
והם יבחרו גם איך לפרוח. וזו תהיה הדרך שלהם (לא תמיד היא תהיה זו שאנחנו היינו בוחרים להם)
והצבע שלהם.
והם יפתיעו אותנו.
אנחנו רק הגנן.
(והם אף פעם לא ידעו כמה דאגנו וכמה שמרנו. אולי רק כשהם בעצמם יהיו הורים. )