ניתן לומר שגינה היא סוג של מתקן (device) אקולוגי רווי חלומות ותת מודע, תהפוכות, צרכים וחשקים המרוסנים על ידי חוקי הכלכלה, הזמן, מזג האוויר ותחזוקה שוטפת.
חשבו על זה כך- כבר אלפי שנים המציאות בגינה, גן, מטע, או שדה על יד הבית מנקזת בתוכה את פסגת המפגש בין הכוחות המשמעותיים בעולם – טבע, אדם, חי וטכנולוגיה המצליחים שוב ושוב לזמן אדוות ספירליות של שפע ויצירה בסביבה מרתקת זו.
אני אוהב סקולנטים, בין היתר כי מאד קל לייחר אותם, לעיתים אני משתעשע במחשבה שאני ואחרים בסך הכל נושאי הכלים של הצמחים המשתמשים בתכונות כאלו ואחרות כדי למצוא חן בעניינו ולגרום להם להתרבות.
מעניין איך זה מרגיש לראות עץ שנטעת לפני 30 שנה משגשג ופורח, משנה את האטמוספרה סביבו ויוצר חיים חדשים על הדרך. אני מכיר כמה וכמה אנשים כאלה, גיבורי וגיבורות ישראל שלמרות כל הקשיים גידלו פה עצים וקהילות לתפארת.
בעמותת ונטעת אשר זכיתי להכיר וללוות פעילויות בשנים האחרונות, דוגלים בקו מחשבה ארוך טווח וחיוני זה לצד תנועת שינוי המתבצע ממש עכשיו בהווה.
משמעות הסלוגן הפשוט – "נוטעים עצים מצמיחים קהילות" קורם עור וגידים בקנה מידה ארצי ומתעצם באמצעות פרויקטים הקשורים לעולמות בריאות הגוף והנפש ועל ידי תמיכה והכלה של אוכלוסיות מיוחדת ועוד.
בעיני, בדרך כלל, ישנה התאמה בין מצב הגינה ודרגת טיפוחה, לתרבות הארגונית במקום או בבית (לכידות, מורל, השגת יעדים, חשיבה מחוץ לקופסא, סולידריות וכדומה).
לא תמיד יש למוסדות הטיפוליים, הנשענים על תקציבי רווחה ותרומות, תקציב נוסף לנתב לגינה, שכן רוב העבודה המאתגרת עצמה- מתרחשת בתוך המקומות האלו, ולכן הרבה פעמים הגינה נחשבת חלום רחוק שניתן לוותר עליו כרגע או להמעיט בערכו בראייה כוללת..
כאן ונטעת נכנסת לתמונה, מלווה את הארגון עם מעטפת של ייעוץ מקצועי, הפקת ימי שיא של שתילות והוצאה לפועל של תוכניות הנהגות ספיציפית לכל מקום על פי צרכיו.
כמוביל פעילות, התחושה של בוקר הפעילות, מלווה בהתרגשות וחדוות עשייה לצד חששות מאירועים בלתי צפויים, למרות ההכנה ותקשורת מקדימה עם המקום בו נערכת הפעילות.
בדרך כלל מגיעים 20-40 מתנדבים מחברות, שונטעת יוצרת איתם שיתוף פעולה- אנשים העוזבים את שולחן העבודה ובאים להתחבר לזמן ולרגע המבורך של נטיעות עצים.
תמיד כיף לראות חלוקה טבעית בתוך קבוצות המתנדבים, אלו עם הידע הטכני היודעים לתפעל מערכת השקייה או איך לשתול עץ צעיר בצורה יותר מדוייקת, אלה שבאו להוציא מרץ ולחלץ עצמות לפני שהם חוזרים לעבודה משרדית (טובה ככל שתהיה) חלק שמוצאים מקום להתבטא מבחינה עיצובית או רעיונית ומשתמשים בידע וכישורים מעולמות התוכן שלהם על העבודה בגינה, ואחרים שבאו להנות מהאוויר הפתוח, ליצור אינטרקציה עם הצוות או באי המקום בו אנו מבצעים את הפעילות.
רגעים כאלו למשל, של מגע ישיר, צחוק וניצוץ של תקווה בין נער בסיכון וסמנכ"לית חברת הייטק מצליחה שהגיעה לתרום למען הגינה, הם רגעים נדירים של אנושיות במיטבה, וכמובן חזרה למקורות השואפים מעלה בחברה הישראלית.
בתקופה האחרונה עמותת ונטעת יצרה תקשורת מדהימה עם פרויקט תגלית;
בכל פעם מגיעה למוסד שיקומי קבוצת מתנדבים צעירים (בגילאי 20-25), בעיקר מארצות הברית או מקנדה, צעירים וצעירות חדורי מוטיבציה ורצון לקחת חלק בתהליך השיקום ובנייה מחדש שהארץ עוברת.
תוך כדי הפעילות הם מתעניינים במקומות עצמם והבאים בשעריהם, יוצרים איתם שיח, עבודה משותפת ואף אתנחתא קלה של שירים וריקודים.
אפשר לעצום את העיניים ולדמיין שקפצנו אחורה בזמן לשנות ה70 העליזות עם עבודה עברית ומתנדבים מארץ רחוקה באים להרים ולבצע מצוות נטיעת עצים.
אני מאמין שחלקם חוזרים עם המסר הזה אל ביתם- מספרים על הריגוש, לקיחת החלק והעבודה בצוותא סביב הגינות. אלו הם השגרירים שלנו לעולם הגדול ודרכם כף הזכות גדלה וצומחת, ממש עכשיו- בדעת הקהל העולמית על ישראל ומה שמתרחש בה.
מי יתן ונמשיך להסתכל על חצי הכוס המלאה, להתמקד בעיקר ולרפא את הקיים!
עמותת ונָטַעְת פועלת להגשמת חזון עיר-יער בישראל להפיכת הערים בישראל לירוקות, מוצלות ומיטיבות. אחד מהדברים העיקריים שאנחנו עושים בעמותה הוא לקרב בין אדם לאדם ובין אדם לסביבה לחצו כאן לקבלת מידע נוסף.
