עשרה מונחי יסוד בתנועת עיר־יער

עיר־יער

העיר החכמה־באמת של המחר מבינה את חוכמת הטבע, חוכמה שמביאה לשגשוג החיים עלי־אדמות כבר מיליארדי שנה. זהו מרחב משובב־נפש, פורה ובטוח, סביבת מחיה שהטבע משולב בה כחלק בלתי־נפרד ליצירת מכלול חדש, ושוררת הרמוניה בין כל היצורים החיים לאדם ולמבנים. שיקולי בנייה, תשתיות וצרכים מתקיימים בה בדיאלוג עם כל יסודות הטבע, במעגליות ובהתחדשות. התושבות והתושבים מחוברים למקום ולמערכת הטבעית ומטפחים אותם, תוך דאגה גם לשולי החברה ולהמשכיות החיים על כל גוניהם. 

במקום מרחבים אינסופיים של בטון ואספלט, הערים מתכסות בירוק של צמחייה עשירה ורבת־תועלות. טיפוח צמחים תורם לרווחתם של העוסקים בו ושל כל הנהנים מהצמחים. גינון טיפולי מבוסס על סגולותיו המרפאות של המגע עם הצמחים והאדמה. לא רק חלקים מסוימים של האוכלוסייה הם ה"נזקקים", כולנו זקוקים לטיפול ולמרפא – משנים של רעש, זיהום, לחצים והסחות־דעת, ומעבר לכך, עיר־יער היא מרחב המאפשר שיקום מערכות, איזון ובריאות שלמה. לכן עיר־יער היא מרחב בריא רציף, ובו יש מקום למנוחה, לעבודה ולריפוי לכלל התושבים. מקומות מסוימים מוקדשים לריפוי של אוכלוסיות שונות על־ידי עבודה בגינון, קטיף וייצור של מוצרי משנה, אמבטיות יער ועוד.

יש עבודה בעיר־יער, והרבה! טיפוח הסביבה הוא המענה למה שנקרא עד היום "שיפור פני העיר", "תברואה", "תיעול וניקוז", "תעסוקה", "קהילה" ו"חינוך". אין צורך לעמוד בפקקים בדרך לאיזה משרד מרוחק. אין צורך במשאיות אשפה ובסופרמרקטים ממיתים. האוויר נקי, והרחובות ידידותיים. פוריות האדמה, היצירתיות, והבריאות המערכתית עולות משנה לשנה. העיר יצרנית – המזון מזין, טרי ושופע, וכולם פועלות'ים למען מטרה משותפת: שגשוג החיים בהווה ובעתיד.

תנועת עיר־יער

תנועת עיר־יער כוללת את כל הא'נשים, הקבוצות והמיזמים המפיצים את חזון עיר־יער ופועלים למימושו. אפשר למצוא את שורשי התנועה כבר בחזון עיר גנים של אבנעזר הווארד אי־שם במאה התשע־עשרה, כתגובה להפיכתן של הערים למוקדי רעש וזיהום קיצוניים שהחיים בהן הפכו בלתי־נסבלים. ערים נבנו בראשיתן כמקומות שבהם האדם שולט ולא הטבע, אך ברבות השנים הוטמעו בערים רבות גנים. במקרים רבים מדובר בפארקים ויערות רחבי־ידיים. כמו־כן, מקובל לטעת עצים לאורך הרחובות. בעשורים האחרונים נפוצות בערים הגינות הקהילתיות, ואף יערות־מאכל עירוניים מוקמים והולכים.

עם זאת, קצב הפיתוח של תשתיות בנויות שב ומאיים לדחוק את הטבע מהעיר. גם מהלכים של טיפוח טבע עירוני וגינות ושל נטיעת עצים בערים אינם מדביקים את ההיקף של הצורך האמיתי ומתקשים ליצור רצף של מערכת אקולוגית. היישויות הבנויות והיישויות הטבעיות ממשיכות להתקיים כשני חלקים מנוגדים של העיר. גם הצמחייה המטופחת בעיר נדרשת לרוב לענות על צרכים אחרים, כגון בטיחות, נגישות וקלות תחזוקה, באופן בלתי־מידתי שאינו מאפשר לה לשגשג לכדי מערכת בת־קיימא.

עם זאת, מתקיימים בשטחים רבים בעיר מיזמים אקולוגיים, ואלה יוצרים דגמים של עיר אחרת. מתוך ההתנסות הזו של א'נשים ברחבי־העולם עולה חזון, ועל־פיו כלל שטחי העיר מטופחים מתוך ראייה של מערכת אקולוגית ובהרמוניה עם הבנוי ועם הא'נשים. בשיקולים של הצרכים השונים עומד שגשוג החיים והמשכיותם תמיד לנגד עינינו.

מתוך ההכרה בכך שחזון זה משותף לרבות ורבים, נולדה תנועת עיר־יער. תחת כותרת זו הופכת הפעולה למימוש החזון למתואמת, על־ידי למידה הדדית ושיתוף במשאבים וכן על־ידי יצירת מסה קריטית חברתית ופוליטית לשם השפעה על הרשויות.

כולנו תנועת עיר־יער – ברוכות המצטרפות, ברוכים המצטרפים!~

מערכת אקולוגית (אקו־סיסטמה בלעז)

מדע האקולוגיה מתמקד בהבנת הפעולה של מערכות טבעיות כמכלול של יחסי־גומלין בין רכיבי המערכת. מכולל זה מתקיים באופן שתומך בשגשוג החיים. דוגמאות למערכות אקולוגיות: יער, אגם, מדבר ואף גינה אקולוגית. למערכת אקולוגיות שונות יש צורך בשטח רצוף מינימלי כדי לאפשר את קיומן ושגשוגן לאורך זמן. קיטוע השטחים הטבעיים על־ידי פעולת האדם גורם לכך שגם שטחים קטנים הנותרים ללא בינוי חדלים לתפקד כבעבר. לכן חשוב כל־כך לא רק ליצור מוקדים נקודתיים של טבע בעיר אלא לדאוג לכך שייווצר רצף ביניהם. בתכנון יש להביא בחשבון מלכתחילה את האפשרויות הנוצרות מהמפגש בין חלקי המערכת ולהרבות אותן. כך ייווצרו התהליכים התומכים בשגשוג החיים, ובריאות המערכת ופוריותה ישתפרו וילכו.

בעיר־יער האדם והמבנים משתלבים עם הרכיבים הטבעיים במערכת אקולוגית המהווה את המכלול. מכאן שלא רק בתכנון הרכיבים הטבעיים בעיר־היער נביא בחשבון את ההיבטים המערכתיים, אלא גם בתכנון המבנים והתשתיות. כל מבנה אמור להיות מתוכנן באופן שמתחשב ברכיבים הטבעיים הקיימים ומאפשר להוסיף סביבו רכיבים טבעיים מגוונים ככל־האפשר. רכיבים אלה גם יתרמו לאיכות השימוש במבנה, מבחינת אקלים, איכות אוויר, נוף ואף מזון ומרפא שמקורם בצמחים. כמובן, יש לדאוג לכך שהרכיבים הטבעיים וכן שיטות הבנייה ימנעו נזק מיותר למבנה. כמו־כן, יש לפתח וליישם דרכי תחזוקה ותיקון נזקים למבנה באופן שמאפשר המשך קיומו לצד הטבע ולא באופן שפוגע בטבע.

בתכנון המבנה יש להביא בחשבון את האינטראקציה שלו עם המים. יש לדאוג לא רק למניעת נזקי מים למבנה, אלא אף לוודא שהמבנה,לא רק שלא יפחית את התועלת של המים לסביבה הטבעית, אלא אף ישמש להגדלתה. זאת על־ידי הבטחה של שטחי חלחול לאדמה, תיעול של מים למקומות שהם נדרשים בהם ואמצעים לשימוש חוזר במים ולטיהורם.

הקץ להפרדות, זה הזמן לבריאות מערכתית!~

קיבוע פחמן

פחמן הוא אבן הבניין העיקרית של יצורים חיים – חיות, צמחים, פטריות וכיו"ב – כל מה שנקרא חומר אורגני. פחמן הוא גם אבן הבניין העיקרית של דִלקי מאובנים – נפט, פחם, גז "טבעי". חומרים אלה מבוססים על יצורים חיים שמתו ונקברו באדמה לפני מיליוני שנה.

בנוסף לפחמן המצוי ביצורים חיים (פחמן אורגני), מצוי הפחמן בצורת פחמן דו־חמצני (CO2) באוויר, והוא תופס רק חלקיק קטן של אחוז מנפח האטמוספירה של כדור־הארץ.

פחמן דו־חמצני ומתאן הם גזים המכילים פחמן ונוצרים בשריפה או בפירוק של חומר אורגני. אלה גזי חממה, כלומר כולאים חום ומונעים ממנו לצאת מהאטמוספירה. במצב טבעי הצמחים סופחים פחמן דו־חמצני מהאוויר ומאזנים את מה שנפלט. אולם השריפה על־ידי האדם של דלקים אורגניים ממעבה האדמה וכן גזים הנפלטים מפסולת המטופלת שלא בדרך הטבע ומחקלאות מתועשת מוסיפים גזי חממה ומשבשים את האיזון העדין. יותר חום נכלא באטמוספירה – אפקט החממה – ונגרמת התחממות עולמית של האקלים, על כל השלכותיה הרות־האסון.

קיבוע פחמן, פירושו ספיחה של גזים אלה מהאטמוספירה אל תוך הצמחים או הטמעת הפחמן שבצמחים באדמה, כך שלא ישתחרר לאטמוספירה.  כריתת יערות והרס של מערכות טבעיות גם מקטינות את ההיקף של ספיחת גזי חממה מהאטמוספירה בצמחייה ומגדילות את פליטתם מהאדמה. אם נגדיל מחדש את ההיקף של הצמחייה הטבעית, העצים והצמחייה בכלל, נגדיל את ההיקף של קיבוע פחמן. בנוסף לכך, אם נימנע מהטמנת פסולת ונפנה את כל הזבל האורגני לקומפוסט שחוזר לאדמה, נתרום עוד הרבה לקיבוע הפחמן מהצמחייה באדמה. 

קיבוע פחמן אינו מחליף את הצורך להפסיק לאלתר את הפליטות העודפות של גזי חממה לאטמוספירה, אבל בכל מקרה עלינו לקזז את גזי החממה העודפים שנפלטו לאורך השנים.

טביעת רגל פחמנית

מונח זה מבוסס על המונח "טביעת רגל אקולוגית" שמתרגם את פעולות האדם לשטח האדמה הנדרש כדי לאפשר אותן. טביעת רגל פחמנית היא מדד להערכת ההשפעה של פעולות ותהליכים אנושיים על הריכוז של גזי החממה הפחמניים שבאטמוספירה ועל האקלים. לכל פעולה ותהליך מחושב סך כל הפליטות של גזי חממה כשווה־ערך במשקל של פחמן דו־חמצני.

מונח זה מתאר גישה של כלכלת פליטות, ולפיה יש מחיר אקלימי לפעולותינו, וכל העניין הוא לצמצם את המחיר הזה. למעשה, זהו מטבע־לשון שהוחדר לשיח האקלימי על־ידי תאגיד הנפט האנגלי, BP, על־מנת להפנות את האשמה כלפי הא'נשים וההרגלים שלהם ולא כלפי התאגידים המזהמים.

מבחינה כמותית, פליטות הפחמן של התאגידים גדולות עשרות מונים מאלה של האנשים מן השורה, ותנועת האקלים העולמית אכן מתמקדת בהפניית הזרקור והלחץ הציבורי לשם. אין בכך כדי להוריד מהחשיבות של ההרגלים האישיים, אולם חשוב לראות זאת בהקשרים נוספים, רחבים יותר.

ראשית, ההרגלים של הא'נשים הם תוצאה של תרבות צריכה שהושלטה על־ידי אותם תאגידים עצמם, והאדם מן השורה כלוא בתוכה. כדי להשתחרר ממנה דרוש מאמץ רב, ורק מעטים מצליחים בכך, במידה כזו או אחרת. למעשה, גם השיח על הפחתת הנזק הוא בגדר הסחת־דעת מהפתרונות הרדיקליים העומדים בפנינו – פעולות לשיקום ולטיפוח של החיים, ובכלל זה הסטת ההשקעות מהתאגידים המזהמים לעבר עבודת התיקון והשגשוג.

חקלאות עירונית

למה לגדל מזון בעיר הצפופה והמזוהמת ולא בשטח הפתוח? חקלאות עירונית התגלתה בתקופות קשות בהיסטוריה כרבת־ערך להישרדות. במלחמת העולם השנייה טופחו בארה"ב גינות ניצחון, Victory Gardens, ובתקופת המצור על קובה גודל רוב המזון בשטחה של עיר הבירה. האוכלוסייה האנושית גדלה בקצב אדיר ועוברת יותר ויותר לערים, והשטחים הפתוחים הטבעיים מתמעטים והולכים. פחות ופחות א'נשים עובדים בחקלאות, וזאת "הודות" לחקלאות מתועשת עתירת מיכּון. הרבה מהמזון מגיע מרחוק, ותושבי הערים אינם מחוברים למקורותיו. בעיר מגודלת בעיקר צמחיית נוי, ויש המגדלים בשעות הפנאי צמחי מאכל לשימוש עצמי.

חקלאות עירונית מתבססת על רצונם של תושבים רבים בערים לטפח את סביבתם בצמחייה ואף לגדל צמחי מאכל, כפי שאפשר להיווכח בגינות קהילתיות, וכפי שקרה בגינות ובמרפסות רבות בתקופת הקורונה. כמו־כן, היא מתבססת על שטחי האדמה שבחצרות הבתים ובמרחב הציבורי וכן על קירות, מרפסות וגגות ואף חללים פנימיים של מבנים. לכל אלה פוטנציאל להעצים את טיפוח הצמחייה בעיר, כלומר ליצור עיר־יער. מלבד התועלות לרווחת התושבים ולחוסן האקולוגי והאקלימי שלהם, חלק גדול מהצמחייה יכול להניב מזון בכמויות משמעותיות ולתרום רבות גם לחוסן התזונתי והבריאותי של התושבים. חקלאות עירונית יכולה להפוך למקצוע מפרנס ולחלק חשוב במיוחד בכלכלת התושבים בעיר־היער. זה כולל את מכלול העיסוקים הקשורים לטיפוח צמחים בעיר־היער ובקרבתה – גידול, הדרכה, שימוש בתוצרים, הקמת תשתיות ותחזוקתן, יצירת קומפוסט וטיוב האדמה, עבודה עם המים, מעורבות הקהילה בכל אלה והעבודה הקהילתית הנלווית וכן טיפול ותרפיה בעזרת גינון (גינון טיפולי).

הידע שבבסיס החקלאות העירונית מתייחס לתנאי הגידול הייחודיים לעיר־יער, בשונה מחקלאות בשטח פתוח, כגון מיעוט של קרינת שמש ישירה, שטחים מקוטעים, ריבוי שימושים וצרכים וריבוי מבנים. כדי להרחיב ידע זה דרוש מחקר שטח מתמשך. בחקלאות עירונית נגדל מגוון של צמחי מאכל ותועלת אך מבחינה כמותית נתמקד בגידולים שיש להם יתרון בעיר, כגון אלה המשגשגים בצל או צמחים מטפסים. שאר הגידולים יגיעו אף הם מקרוב – משטחים חקלאיים פתוחים שבשולי עיר־היער.

גינה קהילתית

כיף לגדל צמחים, כיף גדול יותר לגדל צמחים ביחד. מתוך כך צמחו הגינות הקהילתיות. תושבים מתארגנים סביב שטח ציבורי בקרבת ביתם, בתיאום עם הרשות המקומית, ומקימים ומטפחים שם גינה שיתופית. תוך־כדי־כך הם מתחברים לסביבתם, מכירים את הטבע המקומי ומשמרים אותו, תוך השתלבות בו. בדרך־כלל, המיקוד בגינה קהילתית הוא בגידול ירקות, תבלינים ושאר צמחי תועלת ובטיפוח מרחבים מרפאים. גינות קהילתיות מיישמות גישות אקולוגיות בטיפוח הצמחייה, ואין בהן שימוש בכימיקלים. הגינות משמשות גם לאירועים קהילתיים, בכלל זה אירועים בדגש סביבתי, כגון שוקי החלפות.

גינות קהילתיות מתקיימות ברחבי העולם זה עשורים רבים. בארץ הן פועלות כבר קרוב לעשרים שנה, וכיום יש כאלף ברחבי־הארץ. גינות שונות מנוהלות על־פי דגמים שונים. יש שכל השטח מטופח באופן משותף, ויש גינות המבוססות על ערוגות אישיות/משפחתיות ובנוסף לכך חלקים משותפים. בגינות רחבות־ידיים נשתלים גם עצי פרי, וחלקן הופכות ברבות השנים ליערות־מאכל. התושבים פועלים בשעות הפנאי שלהם, ללא שכר כספי, והיבול משמש אותם עצמם, אם כי צמחי תבלין וכדומה, הגדלים בשפע רב, עשויים לשמש גם את העוברים ושבים. התושבים ממנים רכז/ים הדואג/ים לתאם את טיפוח הגינה ולהדריך את הפעילים. בעיר־יער עשייה זו מתרחבת לכלל השטח הציבורי והפרטי, בהרמוניה עם שאר הצרכים וכחלק מכלכלת התושבים.

יער מאכל

מחקרים מלמדים שגם ביערות־העד של האמזונס התערב האדם כבר לפני אלפי שנה ושתל צמחי מאכל. זאת תוך השתלבות במרקם האקולוגי העדין באופן שלא פגע בקיימות של המערכת האקולוגית. גרסאות שונות של גננות (הורטיקולוטורה) בת־קיימא התקיימו לאורך הדורות במקומות שונים בעולם וקדמו לחקלאות המשוכללת יותר. במהלך המאה העשרים ביקשו אנשי אקולוגיה לעשות את המהלך מן הכיוון ההפוך: להפוך מרחבים חקלאיים למרחבים אקולוגיים המתפקדים כיערות – יערות מאכל. יער מאכל הוא מרחב שגדלה בו צמחייה מגוונת מכל הרמות – עצים, שיחים, עשבים וכיו"ב – שחלק הארי שבהם מניב מזון. תכנון של יער מאכל מתבסס על דפוסים טבעיים. הוא מצריך תחזוקה מצומצמת יותר משיטות אחרות של גידול מזון ומתפתח תוך שנים אחדות למערכת אקולוגית בת־קיימא ועתירת יבול.

במרחב הכפרי בארץ מגודלים כבר כמה וכמה יערות מאכל. יער מאכל יכול לקום גם בעיר, והדבר אכן קורה בחו"ל ואף בארץ – בירושלים, בתל־אביב, באשדוד ובמקומות נוספים. די בחצי דונם ובתכנון נכון ליצירת יער מאכל. עיר־יער עונה ממילא על ההגדרות של יער מאכל, ולכן אפשר לומר שהיא השלב הבא של יערות מאכל עירוניים.

גג/קיר ירוק

גם בעיר יש לא מעט שטחי אדמה, ורבים מהם אינם מנוצלים. עם זאת, על המחסור בשטחי אדמה בעיר מפצה שטח המבנים. גג או קיר של מבנה בעיר־היער יכול לשמש לגידול נרחב של צמחים. גג/קיר ירוק תורם ליצירת רצף אקולוגי, למיזוג המבנה, לרווחת המשתמשים והעוברים ושבים, לטיהור האוויר ולריסון שיטפונות ועשוי לשמש גם לגידול צמחי מאכל ותועלת.

זוהי בעצם חקלאות אנכית (ורטקילית), והיא יכולה להתקיים גם על גדרות ולא רק על מבני מגורים או מבני ציבור, אלא גם על גגות של חניונים, גשרים ומבנים ייעודיים, כגון פרגולות וסככות.

לשם טיפוח גג או קיר ירוק דרושים אמצעים מיוחדים. מצע הגידול על גג ירוק צריך להיות קל משקל, ויש לדאוג לבידוד של הגג מהמים שמעליו. בגגות שהגישה עליהם קשה נעדיף צמחייה שאינה דורשת תחזוקה, כגון צמחי בר. גג כזה עשוי להפוך לשטח טבעי ולמשוך אליו מגוון של חרקים מאביקים, פרפרים ציפורים וכיו"ב. לגגות ירוקים יכול להיות תפקיד משמעותי ביצירת רצף אקולוגי.

גידול צמחים על גג חשוף פחות למזיקים המתקשים לעלות לגובה ולזיהום אוויר, אם כי בעיר־יער ממילא האוויר נקי! על גג ירוק  אפשר ליהנות מקרינת שמש רבה יותר, אולם יש להגן על הצמחים מקרינה חזקה מדי ומרוחות.

גג ירוק יכול להשתלב עם גג כחול – גג שמחזיק מי גשם לזמן רב יותר מגג חשוף, מנצל חלק מהם לטובת הצמחייה ומשחרר את העודפים לסביבה לאט יותר. כך הוא תורם לא רק לניצול של המים, אלא גם להפחתת שיטפונות והצפות.

אפשר לשלב על הגג גם מתקנים של אנרגיה סולרית לתועלת מרבית.

צוותאות (סימביוזה בלעז)

לא רק הצמחים והחיות במערכת האקולוגית של עיר־היער משולבים ביחסי־גומלין מורכבים ומעשירים ליצירת מערכת פורייה ומשגשגת, אלא גם הא'נשים. תלות הדדית (interdependence) מורכבת ומעשירה בין אנשים רבים החיים בצוותא וחולקים את המרחב והתשתיות היא היא יסוד קיומה של העיר וכלכלתה. מגוון הכישורים וההעדפות של תושבי עיר־היער פוגש את מגוון הצרכים והתנאים הפיזיים ליצירת תוצאות חדשות ומפתיעות והזדמנויות חדשות ליצירת נסים נוספים. צוותאות היא ההיפך מניצול; כל הגורמים באינטראקציה יוצאים מעשירים ומועשרים. בתודעה של צוותאות אינני יכולה להתעלם מההשלכות של מעשיי על הזולת, כי אני תלוי בהשלכות של מעשיו. זה נשמע מובן מאליו, אבל כשרוב המעשים הם משותפים והיחסים בין א'נשים רב־ממדייים, התלות ההדדית מתחדדת ומעמיקה.

הצטרפו לניוזלטר שלנו

הצטרפו להרצאת עיר יער הקרובה

פוסטים נוספים מהבלוג